יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 317, ספר יחזקאל, פרק מ, א-ד

פרק מ א בְּעֶשְׂרִ֣ים וְחָמֵ֣שׁ שָׁנָ֣ה לְ֠גָֽלוּתֵנוּ בְּרֹ֨אשׁ הַשָּׁנָ֜ה בֶּֽעָשׂ֣וֹר לַחֹ֗דֶשׁ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר הֻכְּתָ֖ה הָעִ֑יר בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה הָֽיְתָ֤ה עָלַי֙ יַד־יְהוָ֔ה וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י שָֽׁמָּה׃ ב בְּמַרְא֣וֹת אֱלֹהִ֔ים הֱבִיאַ֖נִי אֶל־אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְנִיחֵ֗נִי אֶל־הַ֤ר גָּבֹ֨הַּ֙ מְאֹ֔ד וְעָלָ֥יו כְּמִבְנֵה־עִ֖יר מִנֶּֽגֶב׃ ג וַיָּבֵ֨יא אוֹתִ֜י שָׁ֗מָּה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ מַרְאֵ֨הוּ֙ כְּמַרְאֵ֣ה נְחֹ֔שֶׁת וּפְתִיל־פִּשְׁתִּ֥ים בְּיָד֖וֹ וּקְנֵ֣ה הַמִּדָּ֑ה וְה֥וּא עֹמֵ֖ד בַּשָּֽׁעַר׃ ד וַיְדַבֵּ֨ר אֵלַ֜י הָאִ֗ישׁ בֶּן־אָדָ֡ם רְאֵ֣ה בְעֵינֶיךָ֩ וּבְאָזְנֶ֨יךָ שְּׁמָ֜ע וְשִׂ֣ים לִבְּךָ֗ לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתָ֔ךְ כִּ֛י לְמַ֥עַן הַרְאֽוֹתְכָ֖ה הֻבָ֣אתָה הֵ֑נָּה הַגֵּ֛ד אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

 

֍              ֍               ֍

 

פרק מ (א) בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ – לגלות יכניה מלך יהודה, שהיתה אחת עשרה שנים לפני חורבן בית המקדש וירושלים והגלות האחרונה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, כלומר, בשנת היובל, שבשנה זו 'ראש השנה' הוא בעשירי לחודש תשרי, ביום הכפורים, כי אז תוקעים בשופר והעבדים יוצאים לחירות והקרקעות חוזרות לבעליהם, וכיון שלגבי דיני היובל מתחילה השנה ביום הכפורים, נחשב יום זה כ'ראש השנה', בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר [כפי שהתבאר, שגלות יכניה היתה אחת עשרה שנים לפני חורבן בית המקדש וירושלים, ועשרים וחמש שנה לאחר גלות יכניה זהו ארבע עשרה שנה לאחר החורבן], בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הָיְתָה עָלַי יַד ה', ולשון 'יד ה" מורה על נבואה הבאה בענינים נשגבים ומחזות עצומות, וַיָּבֵא אֹתִי ברוח הנבואה שָׁמָּה – אל העיר אשר הוכתה, אל ירושלים.

(ב) ולא היה שם הנביא במציאות, אלא בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַיְנִיחֵנִי אֶל [-קרוב ל]הַר גָּבֹהַּ מְאֹד, הוא הר הבית שלעתיד לבא יהיה גבוה יותר, כמו שנאמר בנבואת ישעיהו (ב' ב') "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת", וְעָלָיו – ובסמוך לו, כְּמִבְנֵה עִיר מִנֶּגֶב – נראתה העיר ירושלים מצד דרום, כי לעתיד לבוא לא תהיה ירושלים סמוכה למקדש, אלא רחוקה ממנו לצד דרום, וכפי שיבואר להלן (מ"ח ט"ו).

(ג) אחר שהעמידו במראה הנבואה סמוך להר הבית, כדי שיראה גם את העיר ירושלים הרחוקה, וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה – על ראש ההר עצמו, במקום בית המקדש, וְהִנֵּה אִישׁ – מלאך, מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, וּפְתִיל פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ, שבו מודדים מידה מרובה של קרקע, וּקְנֵה הַמִּדָּה בידו, למדוד את החומות ומידה מועטה של קרקע, וְהוּא עֹמֵד בַּשָּׁעַר – בשער המזרחי של הר הבית, ובכך לימדו שבנין בית המקדש השלישי לא יהיה ביד בני אדם, אלא על ידי המלאכים, בדרך נס.

(ד) וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ, בֶּן אָדָם, רְאֵה בְעֵינֶיךָ את תבנית בנין בית המקדש, כפי שיבנה לעתיד לבוא, וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע את הדברים שאומר לך, וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ, להבין את הסודות הצפונים במראה הזה, כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה – כי תכלית ביאתך הנה היא כדי להראות לך את תבנית הבית, ותכלית ראייתך היא למען הַגֵּד אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כדי לנחם אותם בגלותם, ולחזק את רוחם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)