יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 36, ספר יחזקאל, פרק ז, יד-יח

 

יד תָּֽקְע֤וּ בַתָּק֨וֹעַ֙ וְהָכִ֣ין הַכֹּ֔ל וְאֵ֥ין הֹלֵ֖ךְ לַמִּלְחָמָ֑ה כִּ֥י חֲרוֹנִ֖י אֶל־כָּל־הֲמוֹנָֽהּ׃ טו הַחֶ֣רֶב בַּח֔וּץ וְהַדֶּ֥בֶר וְהָֽרָעָ֖ב מִבָּ֑יִת אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׂדֶה֙ בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּת וַֽאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר רָעָ֥ב וָדֶ֖בֶר יֹֽאכְלֶֽנּוּ׃ טז וּפָֽלְטוּ֙ פְּלִ֣יטֵיהֶ֔ם וְהָי֣וּ אֶל־הֶֽהָרִ֗ים כְּיוֹנֵ֧י הַגֵּֽאָי֛וֹת כֻּלָּ֖ם הֹמ֑וֹת אִ֖ישׁ בַּֽעֲוֹנֽוֹ׃ יז כָּל־הַיָּדַ֖יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכָל־בִּרְכַּ֖יִם תֵּלַ֥כְנָה מָּֽיִם׃ יח וְחָֽגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְכִסְּתָ֥ה אוֹתָ֖ם פַּלָּצ֑וּת וְאֶ֤ל כָּל־פָּנִים֙ בּוּשָׁ֔ה וּבְכָל־רָֽאשֵׁיהֶ֖ם קָרְחָֽה׃

 

֍              ֍               ֍

 

(יד) והלא תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ – בשופר [ומכונה 'תָּקוֹעַ' על שם הפעולה, שתוקעים בו] לאות יציאה למלחמה, וְהָכִין הַכֹּל – הכינו את כל צרכי המלחמה, וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה, אלא הכל מתחבאים בבתיהם, והטעם לכך, כִּי חֲרוֹנִי אֶל כָּל הֲמוֹנָהּ, והסיבותי אחורנית את כלי המלחמה שבידם.

(טו) פונה עתה במליצתו אל תושבי העיר ושואל אותם, מדוע לא תצאו להלחם באויב, והרי אף שהַחֶרֶב של האויב בַּחוּץ, הרי מאידך, וְהַדֶּבֶר וְהָרָעָב מִבָּיִת, ואם כן לא תרויחו דבר בכך שתשבו בבית, והגם שהאדם אֲשֶׁר יהיה בַּשָּׂדֶה בַּחֶרֶב יָמוּת, הרי מאידך, וַאֲשֶׁר ישאר בָּעִיר רָעָב וָדֶבֶר יֹאכְלֶנּוּ, ומוטב לכם למות במלחמה כגיבורים, וגם מיתת החרב קלה ממיתת הרעב, כמו שנאמר (איכה פרק ד' פסוק ט') "טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב".

(טז) וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם – וגם הפליטים שנפלטו מהעיר, וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת – היו כמו היונים הרגילות לבקעות וגאיות, ואינן רגילות להרים, ומחמת כן כֻּלָּם הֹמוֹת, כך היו הפליטים הללו, ומדוע אירע כן. ומשיב, אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ – כל זה אירע בעוונותיהם.

(יז) ולא יכלו להילחם, כי כָּל הַיָּדַיִם תִּרְפֶּינָה. וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מָּיִם – יזיעו מים מרוב פחד, ומחמת כן לא יוכלו לברוח.

(יח) וְחָגְרוּ שַׂקִּים לקונן על רוע מעשיהם, וְכִסְּתָה אוֹתָם פַּלָּצוּת – על ידי הפורענות תכסה אותם רעדה וחרדה עצומים המשביתים את כל כוחות הגוף, וְאֶל כָּל פָּנִים תבוא בּוּשָׁה בעוונותיהם, וּבְכָל רָאשֵׁיהֶם קָרְחָה, לאבל על הפורענות.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)