ו אַל־תּ֥וֹסְףְּ עַל־דְּבָרָ֑יו פֶּן־יוֹכִ֖יחַ בְּךָ֣ וְנִכְזָֽבְתָּ׃ ז שְׁ֭תַּיִם שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאִתָּ֑ךְ אַל־תִּמְנַ֥ע מִ֝מֶּ֗נִּי בְּטֶ֣רֶם אָמֽוּת׃
֍ ֍ ֍
(ו) אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו של ה', לומר דברים משכלך, פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ – שהרי יכול ה' להוכיח 'בך', כלומר מתוך עצמך, שאינך יודע ומבין כלל איך נבראת, ואינך משיג את פרטי איבריך וחיבורם זה לזה, ולא את חיבור הנפש בגוף, וכל שכן שאינך יכול לנסות להבין את פרטי בריאת העולם והמצאתו, וְנִכְזָבְתָּ – ויתגלה כי דיברת דברי כזב וחסית בשקרים שאין בהם ממש.
(ז) ועל פי הדברים הללו פנה אגור בן יקה אל ה' בתפילה, וכך ביקש ממנו, שְׁתַּיִם – שני דברים אלו [שיבוארו בפסוק הבא] שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי את בקשתי, בְּטֶרֶם אָמוּת מיתת הנפש, בלכתי אחרי מחשבות הפילוסופים, הטווים את דעותיהם בחוטים חלשים כקורי עכביש.
