יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 384, ספר משלי, פרק לא, כא-כב

כא לֹֽא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כָל־בֵּ֝יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים׃ כב מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג – אין הנפש מתייראת על 'ביתה', והם כוחות הנפש, מהיום שבו ימות הגוף, שאז אפסה ממנו החמימות הטבעית והוא קר כשלג, הגם שאז ישארו כוחות הנפש ללא לבוש גשמי, והטעם שאינה חוששת, כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים – כי אז ילבשו כוחות הנפש את בגדי הפאר העשויים תולעת שני, שנוצרו מהתורה והמעשים הטובים שאספה בחייה, והם נעשים לבוש רוחני אל הנפש.

(כב) מַרְבַדִּים – תכשיטים עָשְׂתָה לָּהּ, הנפש, מהעיונים הרוחניים שהשכילה בהם בחייה, והם אלו שיקשטו אותה, שֵׁשׁ [-פשתן] וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ, והם בגדי ההוד והתפארת הרוחניים שזוכה להם תלמיד חכם לאחר פטירתו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)