ח וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שְׁמַע֙ אֵ֤ת אֲשֶׁר־אֲנִי֙ מְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־תְּהִי־מֶ֖רִי כְּבֵ֣ית הַמֶּ֑רִי פְּצֵ֣ה פִ֔יךָ וֶֽאֱכֹ֕ל אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן אֵלֶֽיךָ׃ ט וָֽאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּה־יָ֖ד שְׁלוּחָ֣ה אֵלָ֑י וְהִנֵּה־ב֖וֹ מְגִלַּת־סֵֽפֶר׃ י וַיִּפְרֹ֤שׂ אוֹתָהּ֙ לְפָנַ֔י וְהִ֥יא כְתוּבָ֖ה פָּנִ֣ים וְאָח֑וֹר וְכָת֣וּב אֵלֶ֔יהָ קִנִ֥ים וָהֶ֖גֶה וָהִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ח) עתה בא הציווי אל הנביא בעצמו, וְאַתָּה בֶן אָדָם, אל תלמד ממעשיהם הרעים של העם, אלא שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ, ואַל תְּהִי מֶרִי כְּבֵית הַמֶּרִי – אל תמרה את פי ה', כדרך העם הממרים את פי ה'. פְּצֵה פִיךָ, וֶאֱכֹל אֵת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ, וזהו משל לכך שיהיו דברי ה' דבוקים בנפשו וקנויים לו, כפי שהמזון הופך להיות חלק מגוף האדם.
(ט) וָאֶרְאֶה במראה הנבואה, וְהִנֵּה יָד שְׁלוּחָה אֵלָי, וְהִנֵּה בוֹ מְגִלַּת סֵפֶר, כי הנבואה שנאמרה לו הצטיירה בחזיונו כדמות ספר, העשוי בגלילה.
(י) כיון שהיתה המגילה גלולה, וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי, כדי שאוכל לקרוא את הכתוב בה, והנמשל לכך הוא שהגיעה אליו הנבואה באופן שהשיג אותה וידעה, ולא כספר החתום, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר, כלומר, שיש בה חלק גלוי וחלק נסתר, וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי – לשונות צער וקינה, ללמד שה' הכין עונשים ופורעניות לממרים את דבריו.
