יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 50. ספר שמואל, פרק י, א-ד

(א) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל־רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי־מְשָׁחֲךָ֧ ה֛' עַל־נַֽחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד׃ (ב) בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵֽעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם־קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָֽמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָֽאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֨יךָ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הָֽאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי׃ (ג) וְחָֽלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה וּבָ֨אתָ֙ עַד־אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל־הָֽאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית־אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א ׀ שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֨שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֖ד נֹשֵׂ֥א נֵֽבֶל־יָֽיִן׃ (ד) וְשָֽׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָֽתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי־לֶ֔חֶם וְלָֽקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם׃

 

֍           ֍            ֍

 

(א) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן [והיה זה שמן אפרסמון, שהוא שמן חשוב מאד, אך לא היה זה שמן המשחה שבו נמשחו מלכי בית דוד], וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ של שאול, ועל ידי זה המשיך עליו רוח גבורה ועוז מלכות, וַיִּשָּׁקֵהוּ, ועל ידי נשיקה זו המשיך עליו שפע קודש והכינו לנבואה [כמו שיבואר להלן שהתנבא שאול], וַיֹּאמֶר שמואל לשאול, הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד [ולא אמר 'למלך', כיון שלא הובטחה לו המלכות בירושה לבניו, כפי שהובטחה לדוד].

עתה נתן שמואל לשאול סימנים שעתידים להתרחש לאחר לכתו: (ב) בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי, וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הנמצאים עתה [בשעה ששמואל אמר לו דברים אלו] עִם קְבֻרַת רָחֵל, ועד שתגיע אליהם כבר יתקדמו בדרכם, ותפגשם בִּגְבוּל בִּנְיָמִן, בְּצֶלְצַח, וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ אותם אנשים נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ, וְהִנֵּה נָטַשׁ [-עזב] אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת, וְדָאַג לָכֶם, לֵאמֹר – וכך אמר אביך, מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי, והיכן אמצאנו.

(ג) וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּבָאתָ עַד אֵלוֹן – מקום מישור ששמו תָּבוֹר, וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל, ושם היה המזבח שבנה יעקב אבינו, ובאותו זמן שהיה משכן שילה חרב היה מותר להקריב קרבנות בבמות, והיו הולכים לשם להתפלל בזכות יעקב (רד"ק), אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים, וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן.

(ד) וְשָׁאֲלוּ לְךָ אותם שלשה בני אדם לְשָׁלוֹם, וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם, וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)