יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 64, ספר שופטים, פרק יז, ד-ט

ד וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיֶּֽאֱהַ֥ב אִשָּׁ֖ה בְּנַ֣חַל שֹׂרֵ֑ק וּשְׁמָ֖הּ דְּלִילָֽה׃ ה וַיַּֽעֲל֨וּ אֵלֶ֜יהָ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּ֨אמְרוּ לָ֜הּ פַּתִּ֣י אוֹת֗וֹ וּרְאִי֙ בַּמֶּה֙ כֹּח֣וֹ גָד֔וֹל וּבַמֶּה֙ נ֣וּכַל ל֔וֹ וַֽאֲסַרְנוּ֖הוּ לְעַנּוֹת֑וֹ וַֽאֲנַ֨חְנוּ֙ נִתַּן־לָ֔ךְ אִ֕ישׁ אֶ֥לֶף וּמֵאָ֖ה כָּֽסֶף׃ ו וַתֹּ֤אמֶר דְּלִילָה֙ אֶל־שִׁמְשׁ֔וֹן הַגִּֽידָה־נָּ֣א לִ֔י בַּמֶּ֖ה כֹּֽחֲךָ֣ גָד֑וֹל וּבַמֶּ֥ה תֵֽאָסֵ֖ר לְעַנּוֹתֶֽךָ׃ ז וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֨יהָ֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִם־יַֽאַסְרֻ֗נִי בְּשִׁבְעָ֛ה יְתָרִ֥ים לַחִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־חֹרָ֑בוּ וְחָלִ֥יתִי וְהָיִ֖יתִי כְּאַחַ֥ד הָֽאָדָֽם׃ ח וַיַּֽעֲלוּ־לָ֞הּ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים שִׁבְעָ֛ה יְתָרִ֥ים לַחִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־חֹרָ֑בוּ וַתַּֽאַסְרֵ֖הוּ בָּהֶֽם׃ ט וְהָֽאֹרֵ֗ב יֹשֵׁ֥ב לָהּ֙ בַּחֶ֔דֶר וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו פְּלִשְׁתִּ֥ים עָלֶ֖יךָ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיְנַתֵּק֙ אֶת־הַיְתָרִ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִנָּתֵ֤ק פְּתִֽיל־הַנְּעֹ֨רֶת֙ בַּֽהֲרִיח֣וֹ אֵ֔שׁ וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע כֹּחֽוֹ׃

 

֍           ֍            ֍

 

(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק, וּשְׁמָהּ דְּלִילָה.

(ה) וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי [-שרי] פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ, פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי שני דברים, א. בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל – מה הסיבה שמחמתה כוחו גדול, כי חשבו שאין זו סיבה טבעית אלא סגולית, ואם יתחכמו להסיר את הסיבה יפסק כוחו, ב. גם אם כוחו טבעי, וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ – מה הוא מקום החולשה שלו, כי יש מי שחזק בידיו אך לא ברגליו, וכן להיפך, ואם נדע היכן נוכל ללוכדו, וַאֲסַרְנוּהוּ רק כדי לְעַנּוֹתוֹ, ובזה הבטיחו לה שלא יהרגוהו [כפי שאכן עשו, שלא הרגוהו אלא עינו אותו], וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ, כל אִישׁ מאיתנו, אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף.

(ו) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן, כדרך אשה המבקשת מבעלה שיראה לה חיבה יתירה בכך שיגלה לה את סודו (מצודת דוד), ושאלה אותו את שתי השאלות הללו, הַגִּידָה נָּא לִי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ.

(ז) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן תשובה רק לשאלה השניה, במה ייאסר, אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים – חבלים עשויים מענפים טריים, אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ – שלא התייבשו, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם  [אך לא השיב לה לשאלתה הראשונה, במה כוחו גדול, והתנהג כאילו אינו יודע מה הסיבה לכוחו].

(ח) וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ, וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם.

(ט) וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר, וַתֹּאמֶר אֵלָיו דלילה, פְּלִשְׁתִּים באו עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן, כדי לנסות ולראות מה יעשה, וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ, וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ – לא הוצרך אפילו להתחזק כדי לנתקם מעליו.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)