יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד
יום שבת
ז' תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 92, ספר מלכים א, פרק טו, ט-טו

ט וּבִשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיָֽרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֥ךְ אָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ י וְאַרְבָּעִ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ מַֽעֲכָ֖ה בַּת־אֲבִישָׁלֽוֹם׃ יא וַיַּ֧עַשׂ אָסָ֛א הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י ה֑' כְּדָוִ֖ד אָבִֽיו׃ יב וַיַּֽעֲבֵ֥ר הַקְּדֵשִׁ֖ים מִן־הָאָ֑רֶץ וַיָּ֨סַר֙ אֶת־כָּל־הַגִּלֻּלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃ יג וְגַ֣ם ׀ אֶת־מַֽעֲכָ֣ה אִמּ֗וֹ וַיְסִרֶ֨הָ֙ מִגְּבִירָ֔ה אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָ֥ה מִפְלֶ֖צֶת לָֽאֲשֵׁרָ֑ה וַיִּכְרֹ֤ת אָסָא֙ אֶת־מִפְלַצְתָּ֔הּ וַיִּשְׂרֹ֖ף בְּנַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ יד וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־ה֖' כָּל־יָמָֽיו׃ טו וַיָּבֵא֙ אֶת־קָדְשֵׁ֣י אָבִ֔יו וְקָדְשֵׁ֖י בֵּ֣ית ה֑' כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב וְכֵלִֽים׃

 

֍            ֍            ֍

 

(ט) וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָלַךְ אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה [אף על פי שנאמר שבשנת שמונה עשרה לירבעם מלך אבים, ומלך שלש שנים, היו אלו שלש שנים מקוטעות, כלומר, מקצת מהראשונה, וכל השניה, ומקצת מהשלישית, ולכן כשמלך אסא היה זה בשנת עשרים למלכות ירבעם].

(י) וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ אסא בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ – אם אביו, שהיתה אמו של אבים אביו, מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם, וכיון שהיא גידלה אותו, מכנה אותה הכתוב 'אמו', הגם שהיתה אם אביו.

(יא) וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', כְּדָוִד אָבִיו.

(יב) וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים [-חטאי הזנות] מִן הָאָרֶץ, וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים [-עבודות זרות המאוסות כגללים] אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו.

(יג) וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ [-אם אביו], שעשתה את עצמה לעבודה זרה, והיו משתחוים לה, וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה – הסירה מלהיות גבירה ומושלת, כדי שלא תדיח אנשים אחרי עבודה זרה, אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת [-בנין גדול] לָאֲשֵׁרָה, וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ, וכיון שהיתה זו עבודה זרה האסורה בהנאה, וַיִּשְׂרֹף את הבנין והשליך את האפר בְּנַחַל קִדְרוֹן, שלא יהנו ממנו בני אדם.

(יד) וְהַבָּמוֹת, שבהם הקריבו קרבנות לה', הגם שהדבר היה אסור, שהרי לאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב בבמות, לֹא סָרוּ, רַק לְבַב אָסָא לא היה כשאר ישראל, אלא לבבו הָיָה שָׁלֵם עִם ה' כָּל יָמָיו, ולא הקריב בבמות.

(טו) וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו, וְקָדְשֵׁי בֵּית ה' – קדשים שהקדיש אסא בעצמו לבית המקדש, כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים, וזה בניגוד לעם שהיו מקריבים בבמות ומביאים לשם את קדשיהם.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)