יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד
יום שלישי
ט' אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שער הבטחון, הקדמה (א)

השער הרביעי, שער הבטחון

הקדמה

לאחר שהתבאר חיוב האדם לקבל על עצמו את עבודת האלוקים, ראוי להביא אחריו את הדבר הנצרך ביותר לעובד האלוקים יתברך, והוא, הבטחון בה' בכל דבריו, כיון שיש בכך תועלות גדולות בענין התורה, ובענין העולם הזה.

ובין התועלות של מידת הבטחון, היא מנוחת נפשו ובטחונו של האדם על אלוקיו יתברך, כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו. מפני שאין אדם שאינו בוטח כלל, אלא אם אין האדם בוטח באלוקים, הרי הוא בוטח בזולתו, כגון באדם המעסיקו או נותן לו את צרכיו, ומי שבוטח בזולת ה' – מסיר האלוקים את השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח בו [וכיון שבין כך בוטח האדם במי שהוא חיצוני ממנו, מוטב שיבטח בה', שהוא באמת יכול לתת לו כל צרכיו, ולא יבטח באדם שאין בכוחו להועיל לו מאומה, ללא גזירת ה'].

ואם יבטח האדם על חכמת עצמו ותחבולותיו, או על כח גופו והשתדלותו, יעזבהו ה' לנפשו, ויגע לריק ויחלש כחו, ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו. או אף אם יצליח להשיג ממון – תימנע ממנו הנאתו מממונו, אלא יהיה אצלו הממון כפקדון, שישמור אותו האדם מן הפגעים, עד שיגיע הממון למי שהוא ראוי לו. וגרוע מכך יתכן, שיהיה אותו הממון שהשתדל לקבצו – הוא עצמו סיבת רעתו ואבדן נפשו, וכמו שנאמר 'יש עושר שמור לבעליו לרעתו'.

 

"חִיפַּשְׂתִּי עַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מִן הַשֵּׂכֶל וּמִן הַכָּתוּב וּמִן הַקַּבָּלָה... וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"  (הקדמת המחבר)