השער הרביעי, שער הבטחון

פרק רביעי

אמר אחד מן החסידים: אני מתפלא על מי שנותן לחברו דבר מה ואחר כך מזכיר לו טובתו, ומצפה שחבירו יודה לו על כך, שהרי לא נתן לו משלו אלא ממה שגזר ה' שינתן לו, והוא אינו אלא שליח לכך. ויותר אני מתפלא על מי שקבל פרנסתו על ידי אדם אחר, שהיה הלה מוכרח לתת לו זאת בגזירת ה', והמקבל נכנע לנותן ומפייסו ומשבחו. ואם אחרי שטרח האדם לצורך פרנסתו לא באה אליו הפרנסה בדרך זו, הרי יתכן שכבר קדמה ובאה לו פרנסתו באותו יום ממקום אחר, והרי היא ברשותו, או שתבוא אליו לאחר מכן באופנים אחרים.

ובכל אופן אין לאדם להמנע מלעסוק בדרכי ההשתדלות להשגת פרנסתו, בדרכים הראויות למידותיו, לגופו, לאמונתו ולעולמו, כפי שכבר התבאר, ועם זאת יבטח בה' שלא יעזבנו ולא יתעלם ממנו.