השער הרביעי, שער הבטחון

פרק רביעי

אדם הבוטח באלוקים בעניני פרנסתו, גם כאשר מתעכבת ממנו פרנסתו ביום מן הימים, ראוי שיאמר בלבו כך: הרי ה' הוציאני לאויר העולם בזמן מסוים, לא קודם ולא אחר כך, והוא שמעכב ממני כעת את פרנסתי לזמן מסוים הראוי לכך, כיון שהוא יודע מה טוב לי. וכן כאשר תבוא אליו פרנסתו בצמצום, ולא ישאר לו ממון מיותר כלל, ראוי לו לחשוב בלבו ולומר, הרי ה' הוא שהזמין לי עם לידתי את חלב אימי, ונתן לי ממנו די הצורך דבר יום ביומו, לא פחות ולא יותר מכדי צורכי, ולא נגרם לי שום נזק בכך שלא היה לי יותר מכדי צורכי, הוא המזמן לי גם עתה פרנסתי, ואם הגיעה אלי הפרנסה בצמצום – לא יגרם לי שום נזק מכך שלא יהא לי ממון עודף. וכך היה עניינם של אבותנו במדבר, שלקטו את המן דבר יום ביומו, ולא הותירו כלום למחרת.

וכן אם תגיע אליו פרנסתו דוקא בסיבה מסוימת או דווקא על ידי אדם מסוים, יאמר בליבו, כפי שה' בחר לברוא אותי בצורה מסוימת, ובמידות מסוימות הראויות לי, וכפי שבחר שני בני אדם מסוימים שיהיו אבי ואימי, כך בחר ה' שתבוא אלי פרנסתי בדרך מסוימת זו, ועל ידי אנשים מסוימים אלו, שזהו הדבר הטוב ביותר עבורי, כפי ידיעת ה'.