יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שער הכניעה, פרק שביעי (ד)

השער השישי, שער הכניעה

פרק שביעי

[המשך הסימנים שעל ידם ניכר באדם שהוא נכנע כניעה אמיתית לפני ה']: ד. כשייטיב לו הא-ל טובה גדולה, כגון שיתן לו חכמה יתרה ותבונה רבה, או עושר גדול, או כבוד אצל המלכות והדומה לזה, ממה שנהגו בני אדם להתפאר בהם ולהתגאות בעבורם, וישאר בענין שפלותו כמו שהיה קודם לכן, ולא יוסיף אלא ענוה ושפלות לפני האלקים, וכבוד וטובה לבני אדם, כמו שאמר אברהם בעת ששבחו הבורא ואמר: 'המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום' וגו', לא התגאה אברהם, אלא אמר באותו זמן 'ואנכי עפר ואפר'. ומשה רבינו אמר 'ונחנו מה'. ודוד המלך ע"ה אמר 'ואנכי תולעת ולא איש'.

ה. כשהוא מוכיח את נפשו ונותן דין הבורא מעצמו, ואם באים בעלי דינו להפרע ממנו, משלם להם מעצמו וממהר לקבל על עצמו את הענש לאלקים, אעפ"י שאין יכולת לדיין לחייבו על זה, תתברר כניעתו לאלקים ושפלותו ושחותו. ועם המאורעות האלה והדומים להם יתקיימו סימני הכניעה לא-ל יתעלה, והשפלות מן הנכנעים, ותראה אמונת לבבם בהם.

 

"חִיפַּשְׂתִּי עַל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת מִן הַשֵּׂכֶל וּמִן הַכָּתוּב וּמִן הַקַּבָּלָה... וּמָצָאתִי שֶׁהֵם יְסוֹדֵי כָּל הַמִּצְווֹת"  (הקדמת המחבר)