והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו:
לב. ללמדנו כי 'לפני שבר – גאון', כלומר, שהגאוה היא סבת השבר, ושהבוטח בכחו ובחזקו – ינוצח. ולכן סיפר כי בן הדד מפני שנתגא מאד, ושאל למלך ישראל שכספו וזהבו לו הוא ונשיו ובניו הטובים לו הם, והסכים לו מלך ישראל, ולא נתפייס בזה מרוב בטחונו על חזקו, אלא היה רוצה לקחת כל מחמד עין שיהיה בבית המלך ובבית עבדיו, וכאשר לא הסכים בזה מלך ישראל אמר בגאוותו שלא יספיק עפר שומרון לשעלים לכל העם אשר ברגליו, ולפי שהיה בוטח על חזקו, הראה לו ה' את טעותו, וסיבב שבמתי מעט נצח אותו אחאב בשתי מלחמות זו אחר זו, והנה שם ה' את בטחונו בחוזק ידו שהוא עצמו יהיה הסיבה להפילו במלחמה הראשונה, כי מפני בטחונו בעצמו ציוה לתפוש חיים את אנשי החיל היוצאים מישראל, ויצאו מחיל ארם איש לקראת כל איש מהם לתפשו חי, כי לא היה ירא שיכו אותם בני ישראל, וזה היה סבה שהיכו ישראל איש אישו, ונסו ארם מפני זה, ונצחום ישראל, והגיע לבן הדד בסוף הענין שלא נשאר לו איש מהחיל אשר היה בוטח בחזקם.
לג. להודיע חוזק השתדלות החכמה האלהית לקרב את ישראל לעבודת ה', וזה, כי בעת אשר נתיישרו ישראל בדעתם להאמין כי ה' הוא האלקים מפני המופת הנפלא שהראה להם אליהו, הראה להם נצוחם המון חיל ארם הנפלא במתי מעט, למען ידעו כי ה' הוא האלקים, ותתחזק אמונתם בו יותר.
