יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

תורת הבית, פרק רביעי (ז)

באמת צריך האדם להתבונן תמיד, שעיקר מקומה של הנפש היה תמיד בעולם העליון, וכידוע שמושבם של נפשות ישראל הוא אצל כסא הכבוד, ובאה הנפש לעולם הזה רק לזמן קצר, כדי לקנות לה תורה ומעשים טובים, שעל ידי זה תוכל לקבל שכרה כשתחזור לעולם העליון. והרי זה דומה לאדם הנוסע לארץ רחוקה מאד כדי להגיע ליריד מיוחד המתקיים שם, ויודע שעל ידי הסחורה באותו יריד קצר יוכל לפרנס את עצמו ואת כל משפחתו זמן ארוך. ואם בהיותו ביריד שם ינסו להעסיק אותו בקריאת עיתונים וכדומה, הרי לא יסכים לכך בשום אופן, כיון שבכל רגע ורגע שהוא מתבטל ממלאכתו הוא מפסיד הון רב, שיוכל להתפרנס בו תקופה ארוכה. והנמשל מובן, כי היצר הרע מסית את האדם לבזבז את זמנו על קריאת עיתונים וכדומה מהבלי העולם הזה, וצריך האדם לגעור בו, שהרי לא ירד ממקומו העליון שאצל כסא הכבוד עד לעולם הזה כדי להשחית זמנו על קריאת עיתונים וכדומה, אלא 'לקנות' תורה ומעשים טובים ששכרם יכלכלנו לנצח.

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)