יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות שגגות, פרק ט, א-ג

א) על חמש עבירות מביא האדם קרבן אשם, והוא הנקרא 'אשם ודאי', שהרי אינו בא משום ספק, ואלו הן: על שפחה חרופה, ועל הגזל, ועל המעילה, ועל טומאת נזיר, ועל הצרעת כשיטהר ממנה.

על שפחה חרופה כיצד, הבא על שפחה חרופה [-שפחה כנענית שחציה משוחררת, ומאורסת לעבד עברי], בין בזדון בין בשגגה, מביא אשם, והוא [-ובתנאי] שתהיה גדולה, ומזידה, וברצונה, ותהיה בעולה כדרכה, ובגמר ביאה, והסיבה לתנאים אלו, כדי שתלקה גם היא, שנאמר 'בקורת תהיה, והביא את אשמו', היא לוקה והוא מביא קרבן. ב) ומפי השמועה למדו, שרק בזמן שהיא חייבת מלקות, הוא חייב בקרבן, ואילו בזמן שהיא פטורה מן המלקות, הוא פטור מן הקרבן.
ג) בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה, היא לוקה, והוא מביא קרבן, ויראה לי שאינו מביא מיד אלא ימתין עד שיגדיל ויהיה בן דעת.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".