יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

הלכות שגגות, פרק יא, ב

ב) נטמא, וידע האדם שנטמא, [וידע שזה קדש ושזה מקדש], אבל לא ידע באי זה אב טומאה נטמא, ושכח שנטמא, ואחר כך נכנס למקדש או אכל קדש, ונודע לו אחר שנכנס או אחר שאכל באי זה אב נטמא, [הרי זה חייב קרבן], אף על פי שלא ידע בתחלה באי זה אב נטמא, הואיל וידע שהוא טמא הרי היתה שם ידיעת טומאה בתחילה.

אבל אם נעלמו ממנו הלכות טומאה, כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ, וידע שהשרץ מטמא ולא ידע באיזה שיעור הוא מטמא, ושכח שנגע בשרץ כלל, ונכנס למקדש או שאכל קדש, ואחר כך נודע לו [שנגע] בכעדשה מן השרץ, הרי זה ספק אם חייב קרבן או פטור. וכן מי שלא ראה המקדש מימיו, ולא הבין מקומו, אם נטמא וידע שנטמא, ונכנס למקדש, ולא ידע בתחילה שזהו מקומו של המקדש, שהרי לא ראהו מעולם, ואחר כך זכר הטומאה, וידע שזה מקדש, הרי זה ספק אם ידיעה שיש מקדש בעולם נחשבת לענין זה כידיעה, או שאין זו ידיעה עד שידע מקומו תחילה.

יראה לי שאלו החייבים קרבן מספק, אינן מביאין קרבן, שמא יכניסו חולין לעזרה. ואם תאמר, והלא חטאת העוף באה על הספק, ואינה נאכלת, היינו מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו, אבל מי שאינו מחוסר כפורים אינו מביא קרבן מספק.

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי".