יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

פרק רביעי, ג-ד

הלכות תשובה  /  פרק רביעי

ג) ומהם [-מאותם עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה] חמשה דברים שהעושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע מי הוא  חבירו שחטא לו, כדי שיחזיר לו, או ישאל ממנו למחול לו, ואלו הן. א. המקלל את הרבים, ולא קלל אדם ידוע [-מסוים] כדי שישאל ממנו כפרה. ב. והחולק עם גנב, שקונה ממנו את גנבותיו, שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא, אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח, אינו יכול להחזיר את הגניבה ולא לבקש מחילה מהנגנב. ועוד חטא יש בזה שהוא מחזיק יד הגנב, ומחטיאו, שהרי אם לא היה הגנב מוצא מי שיקנה ממנו את גנבותיו, לא היה גונב. ג. והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה, לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר. ד. והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות, אלו בני אדם אומללין הם, ואינן ידועים ומפורסמים, וגולים מעיר לעיר, ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא, ויחזירנו לו. ה. והמקבל שוחד להטות דין, שאינו יודע עד היכן הגיע הטייה זו, וכמה היא כחה, כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגלים, כלומר, גם לפסק המעוות יש צדדי אמת, ויכול הוא לומר לעצמו שדינו אמיתי אף על פי שקיבל שוחד. ועוד, שהוא מחזיק יד זה שנתן לו את השוחד, ומחטיאו.
ד) ומהן, חמשה דברים שהעושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא שבאמת הוא חוטא, והוא ידמה בדעתו שאין זה חטא, ואלו הן: א. האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא, ויאמר כלום [-וכי] אכלתי אלא ברשותו של הבעלים, ואין בזה חטא. ב. המשתמש בעבוטו [-משכונו] של עני, שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרישה, ויאמר בלבו הרי אינן חסרים בשימוש זה כלום, והרי לא גזלתי אותו. ג. המסתכל בעריות, מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר בליבו, וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'. ד. המתכבד בקלון חבירו, אומר בלבו שאינו חטא, לפי שאין חבירו עומד שם, ולא הגיע לו בושת ולא ביישו, אלא עָרַךְ את מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו, כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי. ה. והחושד כשרים, אומר בלבו שאינו חטא, לפי שהוא אומר מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד, שמא עשה או לא עשה, והוא אינו יודע שזה עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה.

 

"שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ" (ירמיהו ג כב)