א מַשָּׂ֖א מִדְבַּר־יָ֑ם כְּסוּפ֤וֹת בַּנֶּ֨גֶב֙ לַֽחֲלֹ֔ף מִמִּדְבָּ֣ר בָּ֔א מֵאֶ֖רֶץ נֽוֹרָאָֽה׃ ב חָז֥וּת קָשָׁ֖ה הֻגַּד־לִ֑י הַבּוֹגֵ֤ד ׀ בּוֹגֵד֙ וְהַשּׁוֹדֵ֣ד ׀ שׁוֹדֵ֔ד עֲלִ֤י עֵילָם֙ צוּרִ֣י מָדַ֔י כָּל־אַנְחָתָ֖ה הִשְׁבַּֽתִּי׃
֍ ֍ ֍
(א) נבואה זו נאמרה על נפילת מלכות בבל, בימי בלשצאר, בידי מלכות פרס ומדי. ובתחילה נלחמו האומות זו בזו, עד שכבש בלשצאר מלך בבל את פרס ומדי, ובאותו לילה עשה משתה גדול, ובו בלילה קשרו עליו עבדיו ומרדו בו והרגוהו, והלכו והודיעו זאת לחיל פרס ומדי, ובאו וכבשו את בבל. ובנבואה זו מצייר הנביא את הענין כצופה העומד על חומת בבל, ונבהל מהכיבוש המהיר של בבל בידי פרס ומדי, ומצטער על כך. ואחר כך מתאר את הענין מראייתו של נביא מבני ישראל, המצפה לראות את קיום דבר ה' בנפילת מלכות בבל, ושש ושמח על כך: מַשָּׂא מִדְבַּר יָם – הנבואה שנאמרה על המדבר הנמצא בין בבל לבין פרס, ממערב לפרס, ודרך המדבר הזה באו חיל פרס ומדי להלחם בבבל ולכובשם, והצופה מעל חומת בבל אומר, כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף – נראה בעיני כאילו עוברת סופה באותו מקום המנוגב ויבש, שזהו המדבר, ולכן עולים שם מהקרקע אבק ועפר מרובים, וכשמתבונן היטב בדבר אומר הצופה שסופה זו מִמִּדְבָּר בָּא, מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה, והיא פרס שהיא ארץ נוראה בעיני בבל, שמפחדים ממנה.
(ב) עתה מתקן הצופה את דבריו, ומבין שאין זו סופה של אבק ועפר, אלא חָזוּת קָשָׁה – חזיון קשה ורע הֻגַּד לִי, כי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד – עבדיו של בלשצאר בגדו באדוניהם והרגוהו, ומתוך כך, וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד, וכך אמר הבוגד, עֲלִי על בבל עֵילָם, שהיא עיר ממלכות מדי, צוּרִי – הטילי מצור על בבל, מָדַי, וסיים הבוגד את דבריו ואמר, אין לכם לפחד ממלכות בבל, כי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי – את כל האנחה והפחד שהיה לכם, פרס ומדי, מפני מלכות בבל, ביטלתי, בכך שהרגתי את בלשצאר מלכם.
