לו וַיְהִ֣י ׀ בַּֽעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵֽלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַֽאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וּבִדְבָֽרְךָ֣ עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ לז עֲנֵ֤נִי ה֙' עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־אַתָּ֥ה ה֖' הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־לִבָּ֖ם אֲחֹֽרַנִּֽית׃ לח וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־ה֗' וַתֹּ֤אכַל אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הָֽעֵצִ֔ים וְאֶת־הָֽאֲבָנִ֖ים וְאֶת־הֶֽעָפָ֑ר וְאֶת־הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃ לט וַיַּרְא֙ כָּל־הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ה֙' ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֔ים ה֖' ה֥וּא הָֽאֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
(לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה – כשהגיע זמן תפילת המנחה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לפני ה', וַיֹּאמַר, ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל – שעדיין אלוהותך שולטת בישראל, להשגיח עליהם ולשכון בתוכם אף על פי שהם חוטאים, וַאֲנִי עַבְדֶּךָ, וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שבניתי מזבח להקריב קרבנות אף שבדרך כלל הדבר אסור, שהרי לאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב קרבנות לה' במזבחות אחרים [אמנם אליהו, כנביא, היה רשאי להורות הוראת שעה לעשות מעשה כזה שבדרך כלל הוא אסור].
(לז) עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים, והוסיף אליהו לומר מדוע ישראל טועים אחרי עבודה זרה, וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית – בראת את האדם באופן שאינו משיג את הדברים מהסיבה אל התוצאה, אלא מהתוצאה הם משיגים את הסיבה שקדמה לה, ולכן מועד האדם לטעות בדברים התלויים בשכל ובהבנה, ואינו משיג בשלמות את השגחת ה' בעולם.
(לח) וה' שמע אל תפילתו, וַתִּפֹּל אֵשׁ ה', וַתֹּאכַל תחילה אֶת הָעֹלָה, שזה עיקר התכלית שלמענו ירדה האש מן השמים, וְאֶת הָעֵצִים שהם מכשירי הקרבן, וְאֶת הָאֲבָנִים של המזבח, וְאֶת הֶעָפָר שסביבו, וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה, שלא כדרך הטבע.
(לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, ה' הוּא הָאֱלֹהִים, כפי שנודע להם על ידי ירידת האש מן השמים, והוסיפו ואמרו ה' הוּא הָאֱלֹהִים ולא הבעל, כי ראו שאין בו ממש.
