מ וַיֹּאמֶר֩ אֵֽלִיָּ֨הוּ לָהֶ֜ם תִּפְשׂ֣וּ ׀ אֶת־נְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל אִ֛ישׁ אַל־יִמָּלֵ֥ט מֵהֶ֖ם וַֽיִּתְפְּשׂ֑וּם וַיּֽוֹרִדֵ֤ם אֵֽלִיָּ֨הוּ֙ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֔וֹן וַיִּשְׁחָטֵ֖ם שָֽׁם׃ מא וַיֹּ֤אמֶר אֵֽלִיָּ֨הוּ֙ לְאַחְאָ֔ב עֲלֵ֖ה אֱכֹ֣ל וּשְׁתֵ֑ה כִּי־ק֖וֹל הֲמ֥וֹן הַגָּֽשֶׁם׃ מב וַיַּֽעֲלֶ֥ה אַחְאָ֖ב לֶֽאֱכֹ֣ל וְלִשְׁתּ֑וֹת וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ עָלָ֨ה אֶל־רֹ֤אשׁ הַכַּרְמֶל֙ וַיִּגְהַ֣ר אַ֔רְצָה וַיָּ֥שֶׂם פָּנָ֖יו בֵּ֥ין בִּרְכָּֽו׃ מג וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־נַעֲר֗וֹ עֲלֵה־נָא֙ הַבֵּ֣ט דֶּֽרֶךְ־יָ֔ם וַיַּ֨עַל֙ וַיַּבֵּ֔ט וַיֹּ֖אמֶר אֵ֣ין מְא֑וּמָה וַיֹּ֕אמֶר שֻׁ֖ב שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃ מד וַֽיְהִי֙ בַּשְּׁבִעִ֔ית וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־עָ֛ב קְטַנָּ֥ה כְּכַף־אִ֖ישׁ עֹלָ֣ה מִיָּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר עֲלֵ֨ה אֱמֹ֤ר אֶל־אַחְאָב֙ אֱסֹ֣ר וָרֵ֔ד וְלֹ֥א יַֽעֲצָרְכָ֖ה הַגָּֽשֶׁם׃ מה וַיְהִ֣י ׀ עַד־כֹּ֣ה וְעַד־כֹּ֗ה וְהַשָּׁמַ֨יִם֙ הִֽתְקַדְּרוּ֙ עָבִ֣ים וְר֔וּחַ וַיְהִ֖י גֶּ֣שֶׁם גָּד֑וֹל וַיִּרְכַּ֥ב אַחְאָ֖ב וַיֵּ֥לֶךְ יִזְרְעֶֽאלָה׃ מו וְיַד־ה֗' הָֽיְתָה֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ וַיְשַׁנֵּ֖ס מָתְנָ֑יו וַיָּ֨רָץ֙ לִפְנֵ֣י אַחְאָ֔ב עַד־בֹּֽאֲכָ֖ה יִזְרְעֶֽאלָה׃
֍ ֍ ֍
(מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם – לכל העם, תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל, אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם, וַיִּתְפְּשׂוּם, וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן, וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם.
(מא) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב, על אף שגזרו היום צום כדי להעתיר לה' על עצירת הגשמים, כיון ששבו כל ישראל בתשובה, וגם אחאב בעצמו נטה ליבו אל ה' אחרי ראותו כל זאת, עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה, ואינך צריך לסיים את התענית, ואף על פי שעדיין לא ירד גשם, כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם – כי קולותיהם של ישראל האומרים 'השם הוא האלוקים', הוא יגרום שירד המון הגשם, וכאילו כבר בעת שנאספו ישראל לקריאת אליהו נענו מן השמים וירדו גשמים, ואין צריך להשלים את התענית.
(מב) וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, כי האמין לדברי אליהו שירדו גשמים, וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הר הַכַּרְמֶל להתפלל לה' שירדו גשמים, כי אף שאמר לו ה' שיוריד גשם, לא אמר לו שיהיה הדבר מיד, ואליהו התפלל שירדו גשמים מיד, וַיִּגְהַר אַרְצָה – השתטח על הארץ, ואחר כך קם וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו, דרך תפילה.
(מג) וַיֹּאמֶר אליהו אֶל נַעֲרוֹ, עֲלֵה נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם – לכיוון הים, וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה. וַיֹּאמֶר שֻׁב הסתכל, ולא ראה כלום, וכך היה שֶׁבַע פְּעָמִים.
(מד) וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית, וַיֹּאמֶר הנער לאליהו, הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם, וַיֹּאמֶר אליהו לנערו, עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחְאָב, אֱסֹר – קשור את הסוסים למרכבה, וָרֵד לביתך, וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם, כי אם תתעכב יעצור אותך הגשם.
(מה) וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה – עד שהתעכב אחאב לאסור את מרכבתו, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ – החשיכו מחמת העָבִים [-עננים] וְרוּחַ, וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל, וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה.
(מו) וְיַד ה' – רוח גבורה מאת ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו – חגר מותניו כדי שיהיה לו קל לרוץ, וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה, כיון שבאותו זמן נטה לב אחאב אל אליהו, ולכן כיבדו אליהו כמלך, וחשב להטות ליבו לעבודת ה'.
