יא וּמִקְוָ֣ה ׀ עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּ֚ין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֤א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם׃ יב וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַֽחֲגֹ֥ר שָֽׂק׃ יג וְהִנֵּ֣ה ׀ שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֗ה הָרֹ֤ג ׀ בָּקָר֙ וְשָׁחֹ֣ט צֹ֔אן אָכֹ֥ל בָּשָׂ֖ר וְשָׁת֣וֹת יָ֑יִן אָכ֣וֹל וְשָׁת֔וֹ כִּ֥י מָחָ֖ר נָמֽוּת׃ יד וְנִגְלָ֥ה בְאָזְנָ֖י ה֣' צְבָא֑וֹת אִם־יְ֠כֻפַּר הֶֽעָוֹ֨ן הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ עַד־תְּמֻת֔וּן אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(יא) וּמִקְוָה של מים עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה, שיתקבצו המים בין החומות ולא יוכלו האויבים לשתות מהם, וכדי שיהיו המים שמורים לישראל הנצורים בעיר, וְלֹא הִבַּטְתֶּם בעין השכל אֶל עֹשֶׂיהָ – אל ה', שהוא עשה לכם כל זאת להפילכם ביד האויב, וממילא כל ההשתדלות והעמל שלכם הוא לריק, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם – והיה לכם לראות כי ה' הוא שיצר את הגזירה הזו כבר ממרחק של שנים רבות, משעה שהתנבאו אליכם כל הנביאים שכך יהיה, וראיתם שהתקיימו כל דבריהם, והיה לכם לשוב בתשובה ולבקש מה' שתתבטל הגזירה, ולא לעמול בתחבולות מלחמה, אשר לא יועילו.
(יב) וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא – הלא ה' קרא באזני הנביאים את העתיד לבוא ביום הזה, כדי שישמיעו את הדברים לבני ישראל, לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק – כדי שיחזרו בתשובה, בבכי ובמספד על מעשיהם הרעים, ועל ידי זה תתבטל הגזירה.
(יג) אך הם לא עשו כן, ולא שבו בתשובה, וְהִנֵּה נהגו בכל אותם שנים בשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן, באומרם, אָכוֹל וְשָׁתוֹ היום, כִּי מָחָר נָמוּת, וטוב שנתענג לפחות בימי חיינו.
(יד) וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, כי נשבע ה' בשמו הגדול, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן, אָמַר ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת.
