יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 12: פרק ג, ו-יג

ו וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ׃ ז וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָֽעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב׃ ח וַֽיְהִי֙ בַּֽחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּֽחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו׃ ט וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תְּ וַתֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָֽרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֨ךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה׃ י וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽה֙' בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַֽחֲר֖וֹן מִן־הָֽרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר׃ יא וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּֽאמְרִ֖י אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵ֨עַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ׃ יב וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי׃ יג לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֨קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָֽאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־ה֑' שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר׃

 

֍            ֍            ֍

 

(ו) וַתֵּרֶד רות אל הַגֹּרֶן אחרי שיצאו מהמקום כל הפועלים והקוצרים, ורק אחרי שהיתה לבדה בגורן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ, לסוך את עצמה וללבוש בגדי שבת.

(ז) וַיֹּאכַל בֹּעַז, וַיֵּשְׁתְּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה שבתוך הגורן, וַתָּבֹא רות בַלָּט – בשקט, וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו, וַתִּשְׁכָּב.

(ח) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הרגיש בה בועז, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ, כיון שחשב שזהו שד או רוח, ורצה לזעוק לעזרה, וַיִּלָּפֵת – היא ליפפתו ואחזתו בזרועותיה, וְהִנֵּה הרגיש כי אִשָּׁה היא השֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו.

(ט) וַיֹּאמֶר לה מִי אָתְּ, וַתֹּאמֶר לו, אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וכמו שהאדון צריך לישא את האמה העבריה, כך ראוי שאתה תישא אותי בתורת ייבום, כיון שאתה קרוב משפחתו וגואלו של בעלי, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ לישא אותי, כִּי גֹאֵל אָתָּה.

(י) וַיֹּאמֶר לה בועז, בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי, הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן, כלומר, במה שנישאת לבעלך ובחרת אדם מישראל ולא גוי, הרי זה מעשה טוב, אך יתכן שנעשה מחמת שהיה בחור ונאה, אך במעשה האחרון, שבחרת להינשא לאדם זקן כמוני כדי לקיים את ענין היבום ולהקים שם לבעלך, הרי זה חסד גדול יותר שעשית, לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים, אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר, שאפילו בחור דל עדיף מאדם זקן, ובודאי היית מוצאת גם בחור עשיר שישא אותך.

(יא) וְעַתָּה בִּתִּי, אף שאיני יכול לישא אותך מיד, אַל תִּירְאִי – אל תפחדי ותחששי שאני דוחה אותך בקש ולא ארצה לישא אותך כלל, אלא כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ, שאם אני אהיה הגואל אשא אותך לאשה כרצונך, ואל תחששי שאנשי העיר יפצירו בי מחר שלא אעשה זאת ושאין זה לפי כבודי לישא גיורת, כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ, ובודאי כולם יסכימו לכך.

(יב) וביאר לה מדוע אינו יכול לישא אותה מיד, וְעַתָּה, כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי – אמת הדבר שאני קרוב למשפחת בעלך וראוי לגאול, וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי, ותחילה צריכים לשאול אותו אם ירצה לישא אותך.

(יג) לִינִי כאן הַלַּיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר, אִם יִגְאָלֵךְ אותו גואל קרוב ששמו טוֹב, הרי יִגְאָל. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ, וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי ה' – נשבע הוא בשם ה' שיעשה כן ולא ידחה אותה, וכיון שרצתה לקום וללכת מיד, אמר לה שִׁכְבִי כאן עַד הַבֹּקֶר, ואל תחששי שיסית אותי היצר לדבר עבירה, אלא נמתין עד למחר לראות אם יגאלך טוב או לא [ובאותו זמן עדיין לא גזרו חכמים על ייחוד עם אשה פנויה וטהורה, ולכן היו רשאים להשאר שניהם לבדם בגורן].

 

"אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, הַמְּגִלָּה הַזּוֹ, אֵין בָּהּ לֹא טוּמְאָה וְלֹא טָהֳרָה, לֹא הֵיתֶּר וְלֹא אִיסּוּר, וְלָמָּה נִכְתְּבָה, לְלַמְדְךָ שָׂכָר שֶׁל גּוֹמְלֵי חַסָדִים"