ח אָגִ֥ילָה וְאֶשְׂמְחָ֗ה בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ אֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתָ אֶת־עָנְיִ֑י יָ֝דַ֗עְתָּ בְּצָר֥וֹת נַפְשִֽׁי׃ ט וְלֹ֣א הִ֭סְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵ֑ב הֶֽעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי׃ י חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י צַ֫ר לִ֥י עָֽשְׁשָׁ֖ה בְכַ֥עַס עֵינִ֗י נַפְשִׁ֥י וּבִטְנִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ח) אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ, אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת עָנְיִי הגלוי ונראה לעינים, יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי הנסתרות.
(ט) וכיון ש"רָאִיתָ אֶת עָנְיִי", וְלֹא הִסְגַּרְתַּנִי בְּיַד אוֹיֵב, הוא שאול שרצה לתופסו בהיותו בקעילה, וה' הציל את דוד באומרו לו לצאת משם לפני בא שאול. וכיון ש"יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי" לכן הֶעֱמַדְתָּ בַמֶּרְחָב רַגְלָי, וזה היה בזמן ששאול ואנשיו סגרו על ההר שהיה שם דוד והקיפוהו מכל צד, והיה דוד בצרה גדולה כי לא היה לו להיכן לברוח, ורק על ידי שבא שליח לומר לשאול שהפלשתים פושטים על הארץ עזב שאול את דוד, ובכך העמיד ה' את רגלי דוד במרחב.
(י) חָנֵּנִי יְיָ, כִּי צַר לִי בפועל מפני רעת האויב הרוצה ללכדני, עָשְׁשָׁה [-נרקבה] בְכַעַס עֵינִי, נַפְשִׁי וּבִטְנִי, מחמת דבריהם הרעים של שונאי המחרפים ומכעיסים אותי.
