לא וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָיו֮ עֲבָדָיו֒ הִנֵּה־נָ֣א שָׁמַ֔עְנוּ כִּ֗י מַלְכֵי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כִּֽי־מַלְכֵ֥י חֶ֖סֶד הֵ֑ם נָשִׂ֣ימָה נָּא֩ שַׂקִּ֨ים בְּמָתְנֵ֜ינוּ וַֽחֲבָלִ֣ים בְּרֹאשֵׁ֗נוּ וְנֵצֵא֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אוּלַ֖י יְחַיֶּ֥ה אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ לב וַיַּחְגְּרוּ֩ שַׂקִּ֨ים בְּמָתְנֵיהֶ֜ם וַֽחֲבָלִ֣ים בְּרָֽאשֵׁיהֶ֗ם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ עַבְדְּךָ֧ בֶן־הֲדַ֛ד אָמַ֖ר תְּחִי־נָ֣א נַפְשִׁ֑י וַיֹּ֛אמֶר הַעוֹדֶ֥נּוּ חַ֖י אָחִ֥י הֽוּא׃ לג וְהָֽאֲנָשִׁים֩ יְנַֽחֲשׁ֨וּ וַֽיְמַהֲר֜וּ וַיַּחְלְט֣וּ הֲמִמֶּ֗נּוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אָחִ֣יךָ בֶן־הֲדַ֔ד וַיֹּ֖אמֶר בֹּ֣אוּ קָחֻ֑הוּ וַיֵּצֵ֤א אֵלָיו֙ בֶּן־הֲדַ֔ד וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ עַל־הַמֶּרְכָּבָֽה׃ לד וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֡יו הֶֽעָרִ֣ים אֲשֶׁר־לָֽקַח־אָבִי֩ מֵאֵ֨ת אָבִ֜יךָ אָשִׁ֗יב וְ֠חֻצוֹת תָּשִׂ֨ים לְךָ֤ בְדַמֶּ֨שֶׂק֙ כַּֽאֲשֶׁר־שָׂ֤ם אָבִי֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן וַֽאֲנִ֖י בַּבְּרִ֣ית אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיִּכְרָת־ל֥וֹ בְרִ֖ית וַֽיְשַׁלְּחֵֽהוּ׃
֍ ֍ ֍
(לא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו, הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם, ומתחסדים גם עם אויביהם, נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ, וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ, להראות שאנו נכנעים לפניו כשבויי מלחמה המוכנים לתליה בחבלים, וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ.
(לב) וַיַּחְגְּרוּ כולם שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם, וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר, תְּחִי נָא נַפְשִׁי, והוא מקבל על עצמו להיות עבדך, ובלבד שלא תמית אותו. וַיֹּאמֶר אחאב מלך ישראל, הַעוֹדֶנּוּ חַי, הרי אָחִי הוּא, ובזה נהג בסכלות, כי גם אם לא הרגו היה לו לפחות להכניעו לפניו לעבד, והוא אמר 'אחי הוא', שאינו רוצה שיהיה עבדו אלא כאח לו.
(לג) וְהָאֲנָשִׁים של מלך ארם לא ידעו אם כוונתו אמיתית או שאומר כן דרך שחוק והיתול, יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ – התחילו לנחש האם אכן הדברים יצאו ממנו באמת, או שאין כוונתו לכך, אך מיד מיהרו והחליטו את הדבר לאמת, כדי שלא יוכל אחאב לחזור בו, וַיֹּאמְרוּ, אָחִיךָ בֶן הֲדַד. וַיֹּאמֶר אחאב, בֹּאוּ קָחֻהוּ. וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד, וַיַּעֲלֵהוּ אחאב עַל הַמֶּרְכָּבָה.
(לד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בן הדד, הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ, אָשִׁיב. וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק – תוכל לבנות שווקים בדמשק כאילו היתה זו עירך, כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן. אמנם אחאב לא קיבל ממנו את כל הדברים אלא אמר לו, וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ – די לי בכך שתכרות עימי ברית שלום, ואיני רוצה את הערים ושאר הדברים שרצית לתת לי. וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית, וַיְשַׁלְּחֵהוּ.
