יט וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־אֱלִישָׁ֔ע הִנֵּה־נָ֞א מוֹשַׁ֤ב הָעִיר֙ ט֔וֹב כַּֽאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י רֹאֶ֑ה וְהַמַּ֥יִם רָעִ֖ים וְהָאָ֥רֶץ מְשַׁכָּֽלֶת׃ כ וַיֹּ֗אמֶר קְחוּ־לִי֙ צְלֹחִ֣ית חֲדָשָׁ֔ה וְשִׂ֥ימוּ שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיִּקְח֖וּ אֵלָֽיו׃ כא וַיֵּצֵא֙ אֶל־מוֹצָ֣א הַמַּ֔יִם וַיַּשְׁלֶךְ־שָׁ֖ם מֶ֑לַח וַיֹּ֜אמֶר כֹּֽה־אָמַ֣ר ה֗' רִפִּ֨אתִי֙ לַמַּ֣יִם הָאֵ֔לֶּה לֹֽא־יִהְיֶ֥ה מִשָּׁ֛ם ע֖וֹד מָ֥וֶת וּמְשַׁכָּֽלֶת׃ כב וַיֵּֽרָפ֣וּ הַמַּ֔יִם עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּדְבַ֥ר אֱלִישָׁ֖ע אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ כג וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְה֣וּא ׀ עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָֽצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ׃ כד וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם ה֑' וַתֵּצֶ֜אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים׃
֍ ֍ ֍
(יט) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע, הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְהַמַּיִם רָעִים ואינם ראויים לשתיה, ומחמת כן וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת, שמתים האנשים.
(כ) וַיֹּאמֶר אלישע, קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה – בקבוק חדש, וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח, וַיִּקְחוּ אֵלָיו.
(כא) וַיֵּצֵא אלישע אֶל מוֹצָא הַמַּיִם – המקום שממנו נובעים המים הרעים, וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח, הגם שבדרך כלל המלח הוא סיבה לקלקל את המים, היה זה נס בתוך נס, וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר ה', רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה, לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת.
(כב) וַיֵּרָפוּ [-ויתרפאו] הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר.
(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם אלישע לבֵּית אֵל, וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים – המנוערים מהתורה ומהמצוות יָצְאוּ מִן הָעִיר – מהעיר בית אל, שהיתה מקום עגל הזהב של ירבעם, והיו מתלוצצים מהנבואה ומהנביאים, וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ, כלומר, עלה גם אתה לשמים, כפי שעלה רבך אליהו, וכיון שאליהו היה בעל שער, ואלישע היה קרח, אמרו לו כן כדי לבזותו וללעוג לו.
(כד) וַיִּפֶן אלישע אַחֲרָיו, וַיִּרְאֵם – התבונן וראה שהם ראויים לקללה מצד רוע מעשיהם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה', וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר, בדרך נס, כי לא היו דובים כלל באותו יער, ויש אומרים שגם היער עצמו לא היה שם אלא נברא בדרך נס, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים.
