יג וַֽאֲנִ֤י ׀ בַּֽחֲלוֹתָ֡ם לְב֬וּשִׁי שָׂ֗ק עִנֵּ֣יתִי בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וּ֝תְפִלָּתִ֗י עַל־חֵיקִ֥י תָשֽׁוּב׃ יד כְּרֵֽעַ־כְּאָ֣ח לִ֭י הִתְהַלָּ֑כְתִּי כַּֽאֲבֶל־אֵ֗֝ם קֹדֵ֥ר שַׁחֽוֹתִי׃ טו וּבְצַלְעִי֮ שָֽׂמְח֪וּ וְֽנֶ֫אֱסָ֥פוּ נֶֽאֶסְפ֬וּ עָלַ֣י נֵ֭כִים וְלֹ֣א יָדַ֑עְתִּי קָֽרְע֥וּ וְלֹא־דָֽמּוּ׃ טז בְּ֭חַנְפֵי לַֽעֲגֵ֣י מָע֑וֹג חָרֹ֖ק עָלַ֣י שִׁנֵּֽימוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יג) ומתאר עתה מדוע הרעה שרצו לעשות לו היתה תחת טובה, כי אני הייתי דורש את טובתם, וַאֲנִי, בַּחֲלוֹתָם – כאשר הם היו חולים, עשיתי כל דבר שאפשר לעשות כדי שיבריאו, לְבוּשִׁי היה שָׂק, עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי, וּתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי – הייתי מתפלל עליהם בסתר ובצנעא [כדבר המוסתר בחיק האדם] ולא כדי להראות לאחרים שאני מתפלל עליהם, ותפילה זו תָשׁוּב – הייתי שב ומתפלל עבורם פעם אחר פעם.
(יד) כְּרֵעַ כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי – הייתי הולך לבקר את החולה הזה בכל שעה, כאילו הוא רֵעַ ואח לי, כַּאֲבֶל אֵם קֹדֵר שַׁחוֹתִי – ומתוך הצער על חוליו וההשתדלות עבורו הייתי הולך קודר ושחוח כמי שמתאבל על אמו.
(טו) וּבְצַלְעִי – וכאשר נחלשתי מרוב צער עבור אותו חולה, ושכבתי על צידי מרוב עמלי, כלומר, נפלתי למשכב מעט, שָׂמְחוּ על כך וְנֶאֱסָפוּ אל ביתי לבקרני, ואמנם בהיותם לפני נֶאֶסְפוּ עָלַי כאילו הם נֵכִים – נכאי רוח ועצובים על מחלתי, וְלֹא יָדַעְתִּי שבליבם הם שמחים, אך ראיתי כי לרוב תשוקתם שכבר אמות, קָרְעוּ עלי את בגדיהם כפי שקורעים על מת, וְלֹא דָמּוּ – לא השתתקו ודממו בדרך צער, כפי שעושים אותם המתאבלים באמת על מי שכבר מת.
(טז) אלא אחרי שקרעו את בגדיהם, התוועדו יחד בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג – בחברת לועגים ולצים המדברים דברי לעג ובוז, חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ דרך בזיון.
