יז אֲדֹנָי֮ כַּמָּ֪ה תִּ֫רְאֶ֥ה הָשִׁ֣יבָה נַ֭פְשִׁי מִשֹּֽׁאֵיהֶ֑ם מִ֝כְּפִירִ֗ים יְחִֽידָתִֽי׃ יח אֽ֭וֹדְךָ בְּקָהָ֣ל רָ֑ב בְּעַ֖ם עָצ֣וּם אֲהַֽלְלֶֽךָּ׃
֍ ֍ ֍
(יז) ואמנם אני לא ראיתי את שמחתם הפנימית על חוליי, ולא ידעתי את מחשבותיהם שהם באים ללעוג עלי, אך אתה אֲדֹנָי, היודע כל תעלומות, כַּמָּה תִּרְאֶה – הרי ראייתך גדולה מראיית האדם בכמה וכמה דרגות, וכיון שאני בסכנה בין כשאני בחברת בני אדם ובין כשאני מתבודד במדבריות, אתפלל על שני הדברים, בהיותי בין בני אדם הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם – מהמייתם ומרצונם להרע לי, מִכְּפִירִים יְחִידָתִי – בהיותי יחיד ומתבודד במדבר, השיבה נפשי והצילני מהאריות המצויים שם.
(יח) ואז אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב, על כך שהצלתני גם מבני האדם וגם מחיות רעות, בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ על כך.
