ד דִּבְרֵי־פִ֭יו אָ֣וֶן וּמִרְמָ֑ה חָדַ֖ל לְהַשְׂכִּ֣יל לְהֵיטִֽיב׃ ה אָ֤וֶן ׀ יַחְשֹׁ֗ב עַֽל־מִשְׁכָּ֫ב֥וֹ יִ֭תְיַצֵּב עַל־דֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֑וֹב רָ֗֝ע לֹ֣א יִמְאָֽס׃
֍ ֍ ֍
(ד) כיון שהקדים לומר שנאום זה של היצר הרע נמצא 'בקרב ליבי', כלומר שגם בלבבי עברו טענות היצר הרע ופיתוייו, לכן משיב ואומר לו את התשובות על טענות ופיתויים אלו, וכנגד הטענה הראשונה, מצד העיון והדעת, שטען שאינו מבין מדוע צריך לפחד מה' ולקיים את מצוותיו, משיב ואומר, דִּבְרֵי פִיו של הפשע, הם אָוֶן וּמִרְמָה, כי דבריו הבאים לבאר את שיטתו המעשית, הם 'און', שכיון שליבו מלא רע, לכן כל רע נראה בעיניו כטוב, ודבריו הבאים לבאר את מחשבתו העיונית הם 'מרמה' וזיוף. ועתה מבאר את הטעויות שבדברים אלו, טעותו בדרכי העיון וההבנה היא כיון שחָדַל לְהַשְׂכִּיל, כי אם היה משכיל היה מבין את האמת השכלית, שצריך האדם לשמוע בקול ה'. וטעותו בדרכו המעשית היא כיון שחָדַל לְהֵיטִיב, כי אם היה רוצה להיטיב את מעשיו, היה רואה שציוויי ה' הם דברים טובים ויקרים.
(ה) ומוסיף לומר, כי האדם מטבעו נברא באופן שֶׁיִטֶּה אחר הטוב, הן בהבנת האמת השכלית שבכך, והן בעשיית המעשים הטובים, אלא שיכול הוא לקלקל זאת לעצמו, כי אם מחשבת אָוֶן יַחְשֹׁב עַל מִשְׁכָּבוֹ, או כאשר יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב – דרך של הימנעות ממעשה טוב, אפילו שלא יהיה הדבר על ידי פעולה לרעה, אלא הימנעות מהטוב, כי לא יחשוב ויעיין אחרי האמת, ולא יתייצב על הדרך הטובה, דבר זה כבר יצמיח בליבו שורש פורה ראש ולענה, עד שגם את הרָע לֹא יִמְאָס, ויאמר על הרע שהוא טוב.
