יג וַיֹּ֗אמֶר לְכ֤וּ וּרְאוּ֙ אֵיכֹ֣ה ה֔וּא וְאֶשְׁלַ֖ח וְאֶקָּחֵ֑הוּ וַיֻּגַּד־ל֥וֹ לֵאמֹ֖ר הִנֵּ֥ה בְדֹתָֽן׃ יד וַיִּשְׁלַח־שָׁ֛מָּה סוּסִ֥ים וְרֶ֖כֶב וְחַ֣יִל כָּבֵ֑ד וַיָּבֹ֣אוּ לַ֔יְלָה וַיַּקִּ֖פוּ עַל־הָעִֽיר׃ טו וַ֠יַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵ֨ת אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִים֮ לָקוּם֒ וַיֵּצֵ֕א וְהִנֵּה־חַ֛יִל סוֹבֵ֥ב אֶת־הָעִ֖יר וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיֹּ֨אמֶר נַֽעֲר֥וֹ אֵלָ֛יו אֲהָ֥הּ אֲדֹנִ֖י אֵיכָ֥ה נַֽעֲשֶֽׂה׃ טז וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּירָ֑א כִּ֤י רַבִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔נוּ מֵֽאֲשֶׁ֖ר אוֹתָֽם׃ יז וַיִּתְפַּלֵּ֤ל אֱלִישָׁע֙ וַיֹּאמַ֔ר ה֕' פְּקַח־נָ֥א אֶת־עֵינָ֖יו וְיִרְאֶ֑ה וַיִּפְקַ֤ח ה֙' אֶת־עֵינֵ֣י הַנַּ֔עַר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֨ה הָהָ֜ר מָלֵ֨א סוּסִ֥ים וְרֶ֛כֶב אֵ֖שׁ סְבִיבֹ֥ת אֱלִישָֽׁע׃
֍ ֍ ֍
(יג) וַיֹּאמֶר מלך ארם לאנשיו, לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא – היכן נמצא אלישע הנביא, וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ אלי, ולא היתה כוונתו להרע לו [שהרי כבר נוכח לדעת שהנביא יודע הכל, ובודאי ידע גם שהוא זומם לקחתו ולהרע לו], אלא כוונתו היתה להיטיב לו כדי שיתרצה להיות תחת ממשלתו, וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר, הִנֵּה הנביא בְדֹתָן.
(יד) וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה מלך ארם סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד, כדי שאם אכן יתרצה אלישע לבוא עמהם, לא יוכל מלך ישראל לעכבו, וַיָּבֹאוּ לַיְלָה, וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר.
(טו) וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם, וַיֵּצֵא, וְהִנֵּה הוא רואה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר, וְסוּס וָרָכֶב. וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו, אֲהָהּ אֲדֹנִי, אֵיכָה נַעֲשֶׂה – באיזו דרך נינצל מהם [כי ידע שיכול אלישע הנביא להציל אותם מהאויבים, אך לא ידע באיזו דרך יעשה זאת הנביא].
(טז) וַיֹּאמֶר אליו אלישע, אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם.
(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר, ה', פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו של הנער וְיִרְאֶה. וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע.
