א קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֨רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכָל־צֶֽאֱצָאֶֽיהָ׃ ב כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהוָה֙ עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כָּל־צְבָאָ֑ם הֶֽחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃ ג וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַֽעֲלֶ֣ה בָאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃
֍֍֍
(א) עתה מודיע הנביא לגויים את העונשים העתידים לבוא עליהם. קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ – הגויים, שהם העמים הבזויים שאין להם כל דת, התקרבו לשמוע את דבר ה' הנאמר אליכם, וּלְאֻמִּים, שהם העמים החשובים יותר, הַקְשִׁיבוּ למה שנאמר ל'גויים', כי הדבר נאמר גם עליכם. תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, ו'ארץ' זהו כינוי למקומות שאינם מיושבים בבני אדם, וכן תשמע את הדברים תֵּבֵל – המקומות המיושבים בבני אדם, וְכָל צֶאֱצָאֶיהָ, שהם האנשים היושבים עליה. והטעם שהקדים את ה'גויים' ואת ה'ארץ', שהם פחות חשובים, לומר בזה שהפורענות לא תבוא עליהם בהדרגה, מהחשובים את הפחותים, אלא על כולם בבת אחת.
(ב) כִּי קֶצֶף לַה' עַל כָּל הַגּוֹיִם, ששלחו את חייליהם להלחם בירושלים ולהחריב את בית המקדש, וְחֵמָה, שהיא קשה יותר מה'קצף', עַל כָּל צְבָאָם וגדודיהם, שהם שהחריבו בפועל את ירושלים והמקדש, הֶחֱרִימָם – גזר עליהם את גזירת הכליון, ובכך נְתָנָם לַטָּבַח.
(ג) וְחַלְלֵיהֶם – ההרוגים במלחמה מקרב הגויים יֻשְׁלָכוּ בלא קבורה, וּפִגְרֵיהֶם – גם המתים מעצמם בעיר, ולא במלחמה, הגם ששם לא יהיה מי שימנע אותם מלקבור את אנשיהם, בכל זאת לא יובאו לקבורה, אלא יַעֲלֶה בָאְשָׁם -ריחם הרע], ולא יהיו אלו מתים מועטים אלא מרובים מאד, וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם המרובה של ההרוגים, ומצייר במליצתו כאילו הדם המרובה יעלה אל ראשי ההרים וימיס אותם.
