ד וְנָמַ֨קּוּ֙ כָּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃ ה כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃ ו חֶ֣רֶב לַֽיהוָ֞ה מָֽלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהוָה֙ בְּבָצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃ ז וְיָֽרְד֤וּ רְאֵמִים֙ עִמָּ֔ם וּפָרִ֖ים עִם־אַבִּירִ֑ים וְרִוְּתָ֤ה אַרְצָם֙ מִדָּ֔ם וַֽעֲפָרָ֖ם מֵחֵ֥לֶב יְדֻשָּֽׁן׃ ח כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיהוָ֑ה שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃
֍֍֍
(ד) לכל אומה יש שורש בשמים, והם המלאכים הממונים על כל העמים, וגם בזמן שהאומה עצמה, בארץ, נופלת בכוחה, הרי השר הממונה עליה בשמים עדיין קיים, והרי זה כעץ שנכרת ושרשיו קיימים, שלאחר זמן יצמח מחדש, אמנם באותו זמן שיכרית ה' את כל האומות, וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם – כל השרים הממונים על העמים הללו יימקו וייכרתו, עד שלא תהיה תקוה לעמים הללו לקום מחדש, כי איבדו את שורשם הרוחני שבשמים, וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם – מראה וסדר מערכת הכוכבים שבשמים, שהגויים היו מעיינים בהם כאילו היו 'ספר', ואומרים על פיהם את העתיד לבוא על כל אומה, יִגָּלֵל הספר' הזה באותה העת, כי יאבדו כל השרים הממונים עליהם בשמים, וְכָל צְבָאָם של האומות, אשר על הקרקע, יִבּוֹל, כיון שכאשר השורש נכרת נובל העץ, כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן – כפי שעלי הגפן, מחמת חולשתם, נובלים ראשונה, כך ייבלו האומות כולם במהירות, וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה – וכפרי התאנה הנופל מהעץ, שמחמת רוב הדבש שבו הוא נמאס מיד ואינו ראוי לאכילה, כך מיד לאחר שיפלו במהירות, יהיו מאוסים לגמרי ותושלם תבוסתם.
(ה) כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי – אחרי שישמיד ה' בשמים את כל שרי הגויים, בדרך נקמה, הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד – מדמה כאילו חרב ה' תרד אל הארץ, אל אדום, וְעַל עַם חֶרְמִי – ואל העיר 'בצרה' (המוזכרת בפסוק הבא), שהיא העיר המיוחדת לאמונת הגויים הכוזבת ('חרם' מלשון מלחמה, כלומר, העם שיש לי מלחמה עמם על אמונתם), עם שניהם אבוא לְמִשְׁפָּט, עם אדום יהיה המשפט להעניש אותם על שהחריבו את בית המקדש, ועם העיר המיוחדת לאמונתם יהיה המשפט להוכיח להם את טעותם, כדי שיכירו במציאות ומלכות ה'.
(ו) חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם, מארץ אדום, הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב העיר בצרה, מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים – בהמות משובחות, וזהו משל לגבורים והשרים של הגויים, מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים, שזהו החלק השמן והמשובח שבאילים, כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה, ולשון 'זבח' משמשת תמיד לשחיטת הבהמות לשם אכילה ושמחה, ואף כאן המשפט והעונש שיהיה בבצרה תהיה תכליתו להשיבם אל דת האמת, ולא לעונש בלבד, וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, כי באדום יהיה זה 'טבח' לשם הענשת הגויים, לנקום בהם על שהחריבו את בית המקדש.
(ז) וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם – כל הגויים הגיבורים יתחברו לעזור לאדום, ויפלו יחד עמם, וּפָרִים עִם אַבִּירִים, שזהו משל לכל גיבורי ושרי אומות העולם. וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם, כי תחילה ייענשו בני אדום, עד שתרווה האדמה מדמם, וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן – ואחר כך ישפוט את בצרה, עד שהחלב שלהם ידשן את העפר מלמעלה.
(ח) כִּי יוֹם נָקָם לַה' על כבוד עצמו, להעניש את הכופרים בו ולהוכיח את אמיתת מציאותו ומלכותו, וזה יהיה בעיר בצרה, שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן – וזמן העונש לגויים שהחריבו את ירושלים ובית המקדש, וזה יהיה בארץ אדום.
