ט וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֤ה הָֽרְבִיעִית֙ לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֔ית לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל עָלָ֞ה שַׁלְמַנְאֶ֧סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֛וּר עַל־שֹֽׁמְר֖וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ׃ י וַֽיִּלְכְּדֻ֗הָ מִקְצֵה֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים בִּשְׁנַת־שֵׁ֖שׁ לְחִזְקִיָּ֑ה הִ֣יא שְׁנַת־תֵּ֗שַׁע לְהוֹשֵׁ֨עַ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְכְּדָ֖ה שֹֽׁמְרֽוֹן׃ יא וַיֶּ֧גֶל מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֛וּר אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיַּנְחֵ֞ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃ יב עַ֣ל ׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ ה֣' אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וַיַּֽעַבְרוּ֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד ה֑' וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃ יג וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃ יד וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֩ ׀ לָכִ֨ישָׁה ׀ לֵאמֹ֤ר ׀ חָטָ֨אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר־תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר עַל־חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃ טו וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית־ה֑' וּבְאֹֽצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃ טז בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל ה֙' וְאֶת־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
֍ ֍ ֍
(ט) אף על פי שחזקיה מלך יהודה מרד במלכות אשור, לא נלחמו הם בו, אלא וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן, וַיָּצַר עָלֶיהָ, ולא נלחם כלל במלכות יהודה.
(י) וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה, הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כי התחיל את המצור בתחילת השנה הרביעית לחזקיה שהיא תחילת השנה השביעית להושע, וכבשה בסוף השנה השישית לחזקיה שהיא סוף השנה התשיעית להושע, והרי אלו שלש שנים, ובאותה שנה נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן.
(יא) וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה, וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר, נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
(יב) עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה', וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ.
(יג) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה הגיע זמנו של סנחריב ליפול בירושלים, ואז עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת, וַיִּתְפְּשֵׂם.
(יד) רצה חזקיה מלך יהודה שיהיה לו זמן להתכונן למלחמה, ולכן הערים על מלך אשור, וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר, חָטָאתִי בכך שמרדתי בך, שׁוּב מֵעָלַי, ואֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי כעונש, אֶשָּׂא, וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה מס של שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב.
(טו) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה למלך אשור אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ.
(טז) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ – קילף חִזְקִיָּה אֶת ציפוי הזהב של דַּלְתוֹת הֵיכַל ה', וְאֶת הָאֹמְנוֹת – מפתני השערים אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה זהב [כי הציפויים שעשה שלמה המלך כבר הופסדו ובלו], וַיִּתְּנֵם – נתן את ציפויי הזהב הללו לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.
