א בֶּן־שְׁמֹנֶ֤ה שָׁנָה֙ יֹֽאשִׁיָּ֣הוּ בְמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְדִידָ֥ה בַת־עֲדָיָ֖ה מִבָּֽצְקַֽת׃ ב וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י ה֑' וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֨רֶךְ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ ג וַיְהִ֗י בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ שָׁלַ֣ח הַ֠מֶּלֶךְ אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֤הוּ בֶן־מְשֻׁלָּם֙ הַסֹּפֵ֔ר בֵּ֥ית ה֖' לֵאמֹֽר׃ ד עֲלֵ֗ה אֶל־חִלְקִיָּ֨הוּ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְיַתֵּ֣ם אֶת־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית ה֑' אֲשֶׁ֥ר אָֽסְפ֛וּ שֹֽׁמְרֵ֥י הַסַּ֖ף מֵאֵ֥ת הָעָֽם׃ ה וְיִתְּנוּ֗הוּ עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בֵּ֣ית ה֑' וְיִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ לְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁר֙ בְּבֵ֣ית ה֔' לְחַזֵּ֖ק בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃ ו לֶחָ֣רָשִׁ֔ים וְלַבֹּנִ֖ים וְלַגֹּֽדְרִ֑ים וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת־הַבָּֽיִת׃ ז אַ֚ךְ לֹֽא־יֵֽחָשֵׁ֣ב אִתָּ֔ם הַכֶּ֖סֶף הַנִּתָּ֣ן עַל־יָדָ֑ם כִּ֥י בֶֽאֱמוּנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃
֍ ֍ ֍
(א) בֶּן שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְדִידָה בַת עֲדָיָה מִבָּצְקַת.
(ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו, וְלֹא סָר יָמִין וּשְׂמֹאול.
(ג) וַיְהִי בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת שָׁפָן בֶּן אֲצַלְיָהוּ בֶן מְשֻׁלָּם הַסֹּפֵר אל בֵּית ה', לֵאמֹר.
(ד) עֲלֵה אֶל חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם -יביא עד תומו] אֶת הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה', אֲשֶׁר אָסְפוּ הלויים שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם.
(ה) וְיִתְּנוּהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, שהם האומנים הגדולים המתכננים את הבניה, הַמֻּפְקָדִים על בֵּית ה', וְיִתְּנוּ אֹתוֹ לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה – הפועלים העושים את הוראותיהם, אֲשֶׁר בְּבֵית ה', לְחַזֵּק את בֶּדֶק הַבָּיִת, כי כבר עברו יותר ממאתים שנה מזמן המלך יהואש שחיזק את בדק הבית, כמבואר לעיל (פרק יב).
(ו) וישתמשו בכסף זה לֶחָרָשִׁים – כורתי העצים בצורה הראויה, וְלַבֹּנִים את העצים בבנין, וְלַגֹּדְרִים – הבונים את קירות האבן, וְלִקְנוֹת עֵצִים, וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת הַבָּיִת.
(ז) אַךְ לֹא יֵחָשֵׁב אִתָּם – לא עשו איתם חשבון על הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל יָדָם, כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים.
