י דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵֽיכָלֶֽךָ׃ יא כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּֽתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֗֝דֶק מָֽלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃ יב יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(י) והנה עד עתה דִּמִּינוּ [-תיארנו וחשבנו בדמיוננו] אֱלֹהִים, רק את חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ, כי בהר ציון וירושלים ראו הכל רק הנהגה של חסד, ולא הנהגות של דין ורוגז.
(יא) אבל עתה ראינו, כי כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים, שזהו השם המורה על הנהגת מידת הדין, כֵּן היא תְּהִלָּתְךָ היוצאת עַל קַצְוֵי אֶרֶץ, כי שם לא תנהיג את העולם רק בחסד וברחמים, אלא בדין ובמשפט, להעניש את הראויים לכך, ושם מהללים אותך על כי משפט צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ, להפרע מהרשעים, כשופט צדק שאינו נושא פנים לאיש, ומעניש את כל הראוי לעונש, ודבר זה ראו על ידי רוח סערה זו, שהורגשה גם בירושלים, וידעו שרוח זו היא ששברה את אניות תרשיש של הגוים שבאו להלחם בהם, ועשה בהם ה' משפט צדק להענישם.
(יב) יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן על הניסים הללו [ולשון שמחה מורה על שמחה תמידית, כי הר ציון רואה תמיד את ניסי ה' והשגחתו הפרטית], תָּגֵלְנָה בשמחה מחודשת [שזו היא משמעות לשון 'גילה'] בְּנוֹת יְהוּדָה, והם שאר ערי יהודה שסביבות ירושלים, שאינם רואים תמיד את ניסי ה', ועתה התחדשה להם שמחה בראותם זאת, לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ שעשית באותם גוים, כי על ידי משפטים ועונשים אלו שנעשו בגויים ניצלו ישראל.
