יח וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖הוּ כֹּהֵ֣ן מִשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹֽׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃ יט וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר־ה֥וּא פָקִ֣יד ׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽחֲמִשָּׁ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵֽרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת הַסֹּפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בָּעִֽיר׃ כ וַיִּקַּ֣ח אֹתָ֔ם נְבֽוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אֹתָ֛ם עַל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃ כא וַיַּ֣ךְ אֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִיתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃ כב וְהָעָ֗ם הַנִּשְׁאָר֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֣ר הִשְׁאִ֔יר נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּפְקֵ֣ד עֲלֵיהֶ֔ם אֶת־גְּדַלְיָ֖הוּ בֶּן־אֲחִיקָ֥ם בֶּן־שָׁפָֽן׃ כג וַיִּשְׁמְעוּ֩ כָל־שָׂרֵ֨י הַֽחֲיָלִ֜ים הֵ֣מָּה וְהָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּֽי־הִפְקִ֤יד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶת־גְּדַלְיָ֔הוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־גְּדַלְיָ֖הוּ הַמִּצְפָּ֑ה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֡ה וְיֽוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָ֠רֵחַ וּשְׂרָיָ֨ה בֶן־תַּנְחֻ֜מֶת הַנְּטֹֽפָתִ֗י וְיַֽאֲזַנְיָ֨הוּ֙ בֶּן־הַמַּ֣עֲכָתִ֔י הֵ֖מָּה וְאַנְשֵׁיהֶֽם׃ כד וַיִּשָּׁבַ֨ע לָהֶ֤ם גְּדַלְיָ֨הוּ֙ וּלְאַנְשֵׁיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מֵֽעַבְדֵ֣י הַכַּשְׂדִּ֑ים שְׁב֣וּ בָאָ֗רֶץ וְעִבְד֛וּ אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְיִטַ֥ב לָכֶֽם׃
֍֍֍
(יח) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ – הכהן הגדול, וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה – סגן הכהן הגדול, וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף – השוערים.
(יט) וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד, אֲשֶׁר הוּא פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים חשובים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, וְאֵת הַסֹּפֵר של שַׂר הַצָּבָא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ, וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ החשובים הַנִּמְצְאִים בָּעִיר.
(כ) וַיִּקַּח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים, וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל -אל] מֶלֶךְ בָּבֶל, רִבְלָתָה.
(כא) וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ.
(כב) וְהָעָם המועט הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם להיות ממונה עליהם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן.
(כג) וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים של יהודה, הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים, כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה, וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם.
(כד) וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם, וַיֹּאמֶר לָהֶם, אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים – אל תחששו שתצטרכו כעת לעבוד את כל הגויים שסביב לארץ ישראל, שהם עבדי הכשדים, אין הדבר כן, אלא שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ רק אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל בעצמו, וְיִטַב לָכֶם.
