(כא) שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ׃
(כב) חָֽלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקְרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃
(כג) הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה ׀ יְהָֽבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹֽא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק׃
(כד) וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים ׀ תּֽוֹרִדֵ֬ם ׀ לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹֽא־יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַֽ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ׃
(כא) חוזר עתה לדבר על אחיתופל, שרצה להרוג בידיו את דוד, שנאמר "וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ" (שמואל ב, י"ז ב'), ואומר, שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו – רצה אחיתופל להרוג בעצמו את דוד, שהיה איש שלומו, חִלֵּל את בְּרִיתוֹ שהיתה עם דוד.
(כב) כפי שהתבאר, הרגיש דוד שיש קצת תלונות ומהומות בקרב העם, וחשש שימרדו בו, וכשהתייעץ על כך עם אחיתופל, חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו – אמר לדוד בפיו דברים חלקים כחמאה, שלא יתיירא ממרידה, ולא יעשה שום דבר, וּקְרָב לִבּוֹ – אך ליבו של אחיתופל היה מלא מחשבות של קרב ומלחמה כיצד להלחם בדוד כאשר תתהווה המרידה שהכין יחד עם אבשלום, רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן, והם הדברים שאמר לדוד כפי שיובאו בפסוק הבא, וְהֵמָּה פְתִחוֹת – ועתה הדבר פתוח וגלוי לכל, שהיתה כוונתו להכין מוקש לדוד, שלא יכין את עצמו למרידה.
(כג) וכך אמר אחיתופל לדוד, אינך צריך לחקור ולדרוש אחרי המרד המתהווה בעם, אלא הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ – משאך, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ – יסבול אותך ויעשה לך כל צרכיך, כי לֹא יִתֵּן ה' לְעוֹלָם מוֹט (-התמוטטות) לַצַּדִּיק, ועל ידי דברים אלו גרם לדוד שלא יחקור ויברר אודות המרד, ונעשה הכל בסוד, נסתר מעיני דוד.
(כד) וְאַתָּה אֱלֹהִים, הגם שלא תהרוג את אחיתופל, כי הוא כבר הרג את עצמו, אך אתה תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת – לגיהנום, שלא יהיה להם חלק בעולם הבא, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה אלו לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, כי בכך שהרג את עצמו היה נראה כאילו רצונו לחלק את ימיו לשנים, חציים לעולם הזה וחציים לעולם הבא, אך לא תתקיים מחשבתו, כי לא יזכה לחיי העולם הבא, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.
