(ד) זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּֽבְרֵ֥י כָזָֽב׃
(ה) חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֝רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ׃
(ו) אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִ֭שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַֽחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם׃
(ד) מוסיף ואומר עתה שאותם דוברי כזב גרועים מהרשעים, כי זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם – הרשעים התפזרו והתרחקו מה' לנהוג בדרכי רשע רק לאחר שנולדו, כי האדם בטבעו אינו מוכן למעשי רשע, ורק מכחם של חברים רעים וכדומה נעשה רשע, אבל תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב – דוברי הכזב הם אנשים שבטבעם נוטים לכזב, ועוד בהיותם בבטן, קודם שנולדו, כבר היה טבעם כן, ונמצא שרעתם אינה בדרך מקרה, אלא זו מהותם (ולא שינו את טבעם הרע, כראוי, אלא הולכים בו ומכזבים תמיד).
(ה) חֲמַת לָמוֹ – הכעס והשנאה שלהם אלי, הם כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ – כמו נחש, שאין לו הנאה מכך שהוא נושך את האדם, אלא כיון שיש איבה ביניהם והאדם עשוי להורגו, הוא מקדים לנושכו כדי להציל את עצמו, וכך אותם אנשים אף שהם יודעים שלא עשיתי להם כל רעה, אך הם מתנהגים כאילו הם מתייראים שאעשה להם רעה בעתיד, ולכן הם מקדימים לדבר עלי לשון הרע, אמנם, בשונה מהנחש שניתן ללחוש לו ועל ידי זה למנוע ממנו מלנשוך, ואומר בדרך מליצה כאילו לוחשים לנחש שהאדם אינו אויב לו ולא רוצה להורגו, ובדומה לכך היה ראוי שכאשר אלחש להם שאיני מבקש רעתו של שאול יפסיקו לרודפני, והיינו כאשר ראו שֶׁכָּרַתְתִּי את כנף המעיל של שאול ויכולתי להורגו, אך הם התנהגו כְּמוֹ נחש פֶתֶן שהוא חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ.
(ו) אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים, הגם שהלוחש הוא חוֹבֵר חֲבָרִים – אדם היודע לאסוף כמה נחשים יחד וללחוש להם, והוא מְחֻכָּם במלאכתו, אף על פי כן אוטם הנחש אוזניו מלשמוע את לחשו.
