יד וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי׃ טו כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִשָּׂ֗א שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ לְהַֽחֲיוֹת֙ ר֣וּחַ שְׁפָלִ֔ים וּֽלְהַחֲי֖וֹת לֵ֥ב נִדְכָּאִֽים׃
֍֍֍
(יד) עתה פותח הנביא בענין חדש, ומבאר כי על אף שחטאו ישראל, יקבלם ה' בתשובה, וְאָמַר, סֹלּוּ סֹלּוּ – סללו דרך חדשה, במקום שאין דרך כלל, וזהו משל לאותם שלא לימדום אבותיהם כלל את דרך ה', ויסלול להם ה' דרך חדשה, פַּנּוּ דָרֶךְ – במקום שיש דרך, אלא שהתקלקלה, פנו אותה מהתקלות, וזהו משל לאותם שידעו את דרך ה' ושכחוה, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי – במקום שיש דרך מתוקנת אלא שפזורים בה אבנים המכשילות את ההולכים, וזהו משל לאותם שלא שכחו את דרך ה', אך מחמת יצרם הרע נכשלו בעבירות.
(טו) עתה רומז הנביא על הטענות שטוענים האנשים לכך שלא יתכן שה' יקבלם בתשובה, והתשובות על כך, כִּי כֹה אָמַר ה' שהוא רָם וְנִשָּׂא, וסבור החוטא שכיון שגדלות ה' היא ללא תכלית, כך החטא נגד ה' הוא בלי תכלית, ולא תועיל לו תשובה, שֹׁכֵן עַד – קיים לעד ללא שינוי, ומחמת כן סבור החוטא שלא יתכן שיהיה שינוי זה בה', מכעס על החוטא לְהִתְרַצּוּת בתשובתו, וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, ומחמת כן סבור החוטא שלא יתרצה ה' למי שטמא את עצמו ויצא מקדושת ה'. ועל טענות אלו משיב הנביא, שלא רק שטענות אלו אינן שוללות את התשובה, אלא אדרבה, הן מחייבות את התשובה, כי מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן, כלומר, אכן ה' מרומם מאד, אך לפי תוקף רוממותו אין מי שיהיה נקי בעיניו, ובהכרח יקבל את תשובת החוטאים, ואכן ה' קדוש ושוכן לעד, אך דוקא מחמת כן אין לבני האדם תפיסה והבנה במחשבותיו ודרכיו של ה', ואינם יכולים להשיג את הטעם שאין סתירה בין קדושתו וקיומו הנצחי של ה' לבין זה שהוא מקבל את החוטאים בתשובה (וכפי שהאריך יותר הנביא לעיל בפרק נ"ה), וְאֶת דַּכָּא, השב בתשובה מחמת שדוכא ביסורים, וּשְׁפַל רוּחַ, השב מעצמו מחמת שרוחו שפלה, את שניהם אקבל בתשובה, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים החוזרים בתשובה מעצמם, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים, השבים מחמת יסוריהם.
