ז כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְצ֑וֹף כִּי־ר֨וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַֽעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃ יז בַּֽעֲוֹ֥ן בִּצְע֛וֹ קָצַ֥פְתִּי וְאַכֵּ֖הוּ הַסְתֵּ֣ר וְאֶקְצֹ֑ף וַיֵּ֥לֶךְ שׁוֹבָ֖ב בְּדֶ֥רֶךְ לִבּֽוֹ׃ יח דְּרָכָ֥יו רָאִ֖יתִי וְאֶרְפָּאֵ֑הוּ וְאַנְחֵ֕הוּ וַֽאֲשַׁלֵּ֧ם נִֽחֻמִ֛ים ל֖וֹ וְלַֽאֲבֵלָֽיו׃ יט בּוֹרֵ֖א נִ֣יב שְׂפָתָ֑יִם שָׁל֨וֹם ׀ שָׁל֜וֹם לָֽרָח֧וֹק וְלַקָּר֛וֹב אָמַ֥ר ה֖' וּרְפָאתִֽיו׃
֍֍֍
(טז) כִּי אף אם 'יריב' ה' עם האדם להענישו ביסורים, הרי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, ולפעמים שומר ה' את כעסו על האדם ומחמת כן מסתיר פניו ממנו, אך גם זה יהיה רק לזמן מסוים, וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף, והטעם שלא אריב לעולם להעניש את האדם, כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף – הרוח שבגוף באה מעם ה', ולא ייסר אותו לעולם, והטעם שלא יסתיר פניו ממנו לעולם, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי, ולא ישמור ה' לנשמה את העוון לנצח.
(יז) כי הרי רק בַּעֲוֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי עליו וְאַכֵּהוּ, וזה מרמז על יסורים הבאים על האדם, הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף – ולפעמים הכעס גרם לכך שיסתיר ה' פניו מהאדם, וכפי שהתבאר בפסוק הקודם, ומכל מקום כיון שהכעס היה רק מחמת חטאיו, וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב – כאשר תלך ותסתלק ממנו השובבות שהושרשה בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ ויחזור בתשובה, יסור ממנו הקצף.
(יח) כי דְּרָכָיו החדשות רָאִיתִי, שחזר ללכת בדרך הישר, וְאֶרְפָּאֵהוּ מהיסורים שבאו עליו, וְאַנְחֵהוּ על ידי שאפסיק להסתיר פני ממנו, וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים על הצער שהיה לוֹ, וְלַאֲבֵלָיו – לאותם שהשתתפו בצערו.
(יט) ה' (המוזכר בסוף הפסוק), שהוא בּוֹרֵא את כל העולם בנִיב שְׂפָתָיִם – ברוח פיו, שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק – לבעל התשובה, וְלַקָּרוֹב – לצדיק מתחילתו, אָמַר ה', וּרְפָאתִיו – ארפא את החוזר בתשובה מחולי נשמתו וממכאובי גופו.
