טו הַבֵּ֤ט מִשָּׁמַ֨יִם֙ וּרְאֵ֔ה מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ אַיֵּ֤ה קִנְאָֽתְךָ֙ וּגְב֣וּרֹתֶ֔ךָ הֲמ֥וֹן מֵעֶ֛יךָ וְֽרַחֲמֶ֖יךָ אֵלַ֥י הִתְאַפָּֽקוּ׃ טז כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה ה֙' אָבִ֔ינוּ גֹּֽאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃
֍֍֍
(טו) ואחרי כל הניסים שעשית לנו בימי קדם, הַבֵּט מִשָּׁמַיִם – התבונן היטב בהנהגה המיוחסת ל'שמים', שזו ההנהגה הטבעית שבה מנהיג ה' את העולם, ואף שנראה לכאורה שהנהגה זו קיימת גם עתה, כי הניסים הנסתרים נוהגים תמיד, אך בהבטה והתבוננות חזקה יותר נראה שאף בדבר זה יש שינוי. וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ – בראיה קלה בלבד, ללא התבוננות והבטה, תראה כי ההנהגה המיוחסת ל'זבול קדשך', שהיא ההנהגה של הניסים הגלויים, אינה קיימת עתה כלל. ומפרש את דבריו ואומר, כי הניסים שעשה ה' היו או לקנא לשמו המתחלל בגויים, או להראות את גבורתו ולקדש את שמו, ועתה אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ. וכן עשה ה' ניסים לפעמים מחמת רחמיו על ישראל, ועל כך אומר, הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ שהיו תמיד אֵלַי, איך עתה הִתְאַפָּקוּ.
(טז) וכלפי מה שביקש את רחמי ה' על עמו, הרי הוא מוסיף ואומר, כִּי אַתָּה אָבִינוּ, ואין לנו אב אחר זולתך, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ. וכלפי מה שאמר 'איה קנאתך וגבורתך', מוסיף ואומר, הלא אַתָּה ה' אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ, כלומר, שמך המפורסם בעולם הוא בכך שאתה גואל את ישראל ואביהם, ועתה שמך מחולל בגויים, האומרים שאין יכולת לה' להציל את עמו.
