פרק ב א וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻֽׁעַ־בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ וַיֵּ֨לְכ֜וּ וַ֠יָּבֹאוּ בֵּית־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֛ה וּשְׁמָ֥הּ רָחָ֖ב וַיִּשְׁכְּבוּ־שָֽׁמָּה׃ ב וַיֵּ֣אָמַ֔ר לְמֶ֥לֶךְ יְרִיח֖וֹ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה אֲ֠נָשִׁים בָּ֣אוּ הֵ֧נָּה הַלַּ֛יְלָה מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַחְפֹּ֥ר אֶת־הָאָֽרֶץ׃ ג וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָֽאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֨יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ׃ ד וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה אֶת־שְׁנֵ֥י הָֽאֲנָשִׁ֖ים וַֽתִּצְפְּנ֑וֹ וַתֹּ֣אמֶר ׀ כֵּ֗ן בָּ֤אוּ אֵלַי֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָדַ֖עְתִּי מֵאַ֥יִן הֵֽמָּה׃ ה וַיְהִ֨י הַשַּׁ֜עַר לִסְגּ֗וֹר בַּחֹ֨שֶׁךְ֙ וְהָֽאֲנָשִׁ֣ים יָצָ֔אוּ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי אָ֥נָה הָֽלְכ֖וּ הָֽאֲנָשִׁ֑ים רִדְפ֥וּ מַהֵ֛ר אַֽחֲרֵיהֶ֖ם כִּ֥י תַשִּׂיגֽוּם׃ ו וְהִ֖יא הֶֽעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָֽעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג׃ ז וְהָֽאֲנָשִׁ֗ים רָֽדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַֽחֲרֵ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר יָֽצְא֥וּ הָרֹֽדְפִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם׃
֍֍֍
(א) בפרק זה יובא ענין שליחת המרגלים על ידי יהושע, שכפי שהתבאר נעשה קודם לנבואה שבה חיזקו ה', וקודם להכרזתו לכל העם שבעוד שלשה ימים יעברו את הירדן. בתחילת מעשה זה רומז הפסוק מדוע שלח יהושע מרגלים לארץ ישראל, והרי כבר ראה את גודל הנזק שאירע מהמרגלים ששלח משה רבינו, שמחמת חטאם נשארו ישראל במדבר ארבעים שנה: וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (בשונה מהמרגלים שבזמן משה, שנשלחו לפי בקשת העם, כאן היתה השליחה על ידי יהושע בן נון לבדו), מִן הַשִּׁטִּים שזהו מקום קרוב לארץ ישראל, ושליחותם היתה לבדוק רק מהיכן נוחה הארץ להיכבש (בשונה מהמרגלים של משה רבינו שנשלחו ממקום רחוק, והיו מסתפקים בעצם יכולתם לכבוש את הארץ), שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים – רק שני אנשים, והיו 'מרגלים' המחפשים את נקודות החולשה של הארץ שהם באים לכבוש (בשונה ממשה רבינו ששלח את המרגלים 'לתור את הארץ', כלומר, לברר את טיבה ומהותה, וכאילו יש מקום ספק האם הארץ ראויה להם או לא, ומחמת כן יצא המכשול הגדול ההוא. ולכן שלח יהושע רק שנים, כדרך שר הצבא השולח חלק מחייליו לרגל אצל האויב, ואילו משה רבינו שלח שנים עשר נשיאים חשובים, שהיה זה נראה כאילו עליהם להחליט בעצמם האם הארץ ראויה להם או לא), ושלחם יהושע חֶרֶשׁ – בשתיקה, שכל ישראל לא ידעו כלל על שליחות זו, אלא יהושע לבדו, לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ – ובפרט את יריחו, שמשם רצו להכנס לארץ ישראל, ועליהם לברר באיזה אופן נח לכבוש את העיר, וַיֵּלְכוּ שני המרגלים לצורך אותה תכלית שהתכוון לה יהושע, וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה – פונדקאית המוכרת מזונות, וּשְׁמָהּ רָחָב, והיתה מפורסמת בשמה, וכיון שידעה סודות רבים של אנשי הארץ, לא הוצרכו ללכת למקומות אחרים, אלא וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה.
(ב) וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר, הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה – עצם זה שבאו לכאן אנשים זו ראיה שהם מרגלים, כיון שבאותו זמן היתה יריחו סגורה ומסוגרת מפני ישראל, ומכך שבאו 'הנה', כלומר שנכנסו לתוך העיר ולא המתינו כראוי עד הבוקר זהו סימן נוסף שמרגלים הם, וגם מכך שבאו בלילה ולא באו ביום כדרך בני אדם מהוגנים, זו ראיה שלישית לכך שאנשים אלו הם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ומטרת ביאתם היא לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ – לגלות את סתרי הארץ כדי שיוכלו לכובשה.
(ג) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר, הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ – הוציאי את האנשים, אף על פי שהם אומרים שבאו אלייך, לתכלית אחרת ולא לשם ריגול, כיון שסיבת ביאתם האמיתית אינה כפי שהם אומרים, אלא אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ – מטרתם היא בעצם הביאה לביתך, כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ – באו כדי שיוכלו לגלות דרכך את סודות הארץ.
(ד) וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וכיון שלא היה לה פנאי להחביאם כראוי, וַתִּצְפְּנוֹ – העמידה כל אחד מהם בקרן זוית מסוימת, באופן שלא ייראו מיד על ידי האנשים הבאים בשם המלך, ועשתה כן כדי שגם אם יראו אחד מהם לא יחשבו שהוא המרגל, כיון שהיה ידוע להם שבאו שנים, וגם כדי שאם יתפסו את האחד יוכל השני לברוח, וכדי להסיח את דעתם שלא יחפשו היטב בביתה, וַתֹּאמֶר, כֵּן – כדבריכם כן היה, שבָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וחקרו ודרשו אצלי על סודות הארץ כדרך המרגלים, וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה.
(ה) והוסיפה רחב ואמרה להם, וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר – ובשעה שרצו לסגור את שערי העיר, בַּחֹשֶׁךְ, וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ – ברחו האנשים במהירות כדרך המרגלים, כי ברחו בחושך ולא לקחו עמהם לפיד להאיר להם, וכשם שלא ידעתי מהיכן באו, כך לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, מאחר ובודאי הם המרגלים, ואל תתעצלו מלרדוף אחריהם, כִּי בודאי תַשִּׂיגוּם.
(ו) אחרי שבחכמתה סילקה את אנשי המלך, חששה שיבואו פעם נוספת לחפשם, ואז ימצאום כיון שלא הטמינה אותם היטב, וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה, וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ – בצמר גפן, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג.
(ז) וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם (-אחרי המקום ששם חשבו שנמצאים המרגלים) דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל הַמַּעְבְּרוֹת – עד מקום מעבר המים שבירדן, וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי – סגרו את שערי העיר אחריהם, כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם, כדי שאם עדיין לא יצאו מהעיר, לא יוכלו להמלט.
