יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 4: פרק א, יד-יח

יד וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עָרְפָּה֙ לַֽחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ׃ טו וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַֽחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃ טז וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַֽחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּֽלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַֽאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֨ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵֽאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃ יז בַּֽאֲשֶׁ֤ר תָּמ֨וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַֽעֲשֶׂ֨ה ה֥' לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃ יח וַתֵּ֕רֶא כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ׃

 

֍            ֍            ֍

 

(יד) וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד, וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ נשיקה של פרידה, כיון שעורפה התכוונה בתחילה ללכת לארץ יהודה לתועלת עצמה, וכיון שהבינה שלא תהיה לה שם תועלת, חזרה בה, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ, כיון שכוונתה היתה להידבק לטוב שבנעמי, ולכן לא נמנעה מללכת עמה גם כעת.

(טו) וַתֹּאמֶר נעמי לרות, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ [-אשת אחי בעלך] אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, כי לא היה בדעתה להתגייר, שׁוּבִי גם את אַחֲרֵי יְבִמְתֵּךְ.

(טז) וַתֹּאמֶר רוּת אל נעמי, אַל תִּפְגְּעִי בִי – אל תפצירי בי לְעָזְבֵךְ, כי איני רוצה להפרד ממך, אבל גם אם תגרמי לי לעוזבך, לא תגרמי לי לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כי אם לא תגיירי אותי בעצמך אלך אחרייך לארץ יהודה ואתגייר על ידי אחרים. ואל תחשבי שסיבת הליכתי לארץ יהודה שונה מסיבת הליכתך לשם, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ – אותו רצון הגורם לך ללכת לארץ יהודה הוא גם רצוני, כי כמו שאת הולכת לשם כדי לקיים את המצוות התלויות בארץ ולשמור את התורה והמצוות, כך גם אני הולכת לשם כדי להתגייר ולשמור את התורה והמצוות. וכן אל תחשבי שתכלית הליכתי היא כדי שאנשא לאדם עשיר וכדומה, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, כמו גֵרִים בארץ, מחמת עניותם, כי כל תכלית הליכתי היא מחמת שעַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי, כי כבר תפשתי את תורת אלוקייך ומנהגי עמך, ואני כאחת מישראל.

(יז) ועיקר הליכתי היא כדי שבַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת – שאמות מות ישרים, כמו בנות ישראל, וְשָׁם אֶקָּבֵר, בארץ הקודש, עם הצדיקים המוכנים לקום בתחיית המתים לחיי נצח, והוסיפה ונשבעה, כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יוֹסִיף, שזו בלבד תכלית הליכתי, כִּי ראיתי והבנתי שאם אשאר בגויותי, הרי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ, כי אף שבעודנו חיות אנו מחוברות יחד באהבה, הרי לאחר המוות תעלה נשמתך ותדבק באלוקי הרוחות, ואני אדחה למחיצת הגויים, ולכן רצוני להתגייר, כדי שגם לאחר המוות לא אפרד ממך. ובדברים אלו גילתה שהיא מבינה ומאמינה בעיקרי היהדות, שהם מציאות ה' ואחדותו, שהרי אמרה 'אלוקייך אלוקי', ומקבלת על עצמה תורת ומנהגי ישראל, כמו שאמרה 'באשר תלכי אלך', כלומר שאלך בדרך התורה. וכן האמינה בהשארת הנפש ובעולם הבא, כמו שאמרה 'באשר תמותי אמות ושם אקבר'.

(יח) וַתֵּרֶא נעמי כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ, והבינה שכוונתה להתגייר בלב שלם, וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ, כפי ההלכה, שלאחר שהבא להתגייר מתעקש להתגייר אין מוסיפים לרפות את ידיו, אלא מקבלים אותו.

 

"אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, הַמְּגִלָּה הַזּוֹ, אֵין בָּהּ לֹא טוּמְאָה וְלֹא טָהֳרָה, לֹא הֵיתֶּר וְלֹא אִיסּוּר, וְלָמָּה נִכְתְּבָה, לְלַמְדְךָ שָׂכָר שֶׁל גּוֹמְלֵי חַסָדִים"