יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

שיעור 64, ספר מלכים א, פרק י, א-י

א וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שֹׁמַ֛עַת אֶת־שֵׁ֥מַע שְׁלֹמֹ֖ה לְשֵׁ֣ם ה֑' וַתָּבֹ֥א לְנַסֹּת֖וֹ בְּחִידֽוֹת׃ ב וַתָּבֹ֣א יְרֽוּשָׁלְַ֗מָה בְּחַיִל֮ כָּבֵ֣ד מְאֹד֒ גְּ֠מַלִּים נֹֽשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב רַב־מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃ ג וַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כָּל־דְּבָרֶ֑יהָ לֹֽא־הָיָ֤ה דָּבָר֙ נֶעְלָ֣ם מִן־הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ׃ ד וַתֵּ֨רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת כָּל־חָכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃ ה וּמַֽאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַֽעֲמַ֨ד מְשָֽׁרְתָ֜ו וּמַלְבֻּֽשֵׁיהֶם֙ וּמַשְׁקָ֔יו וְעֹ֣לָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית ה֑' וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ ע֖וֹד רֽוּחַ׃ ו וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הָיָ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י עַל־דְּבָרֶ֖יךָ וְעַל־חָכְמָתֶֽךָ׃ ז וְלֹֽא־הֶאֱמַ֣נְתִּי לַדְּבָרִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־בָּ֨אתִי֙ וַתִּרְאֶ֣ינָה עֵינַ֔י וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־הֻגַּד־לִ֖י הַחֵ֑צִי הוֹסַ֤פְתָּ חָכְמָה֙ וָט֔וֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָ֖ה אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתִּי׃ ח אַשְׁרֵ֣י אֲנָשֶׁ֔יךָ אַשְׁרֵ֖י עֲבָדֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה הָעֹֽמְדִ֤ים לְפָנֶ֨יךָ֙ תָּמִ֔יד הַשֹּֽׁמְעִ֖ים אֶת־חָכְמָתֶֽךָ׃ ט יְהִ֨י ה֤' אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בָּר֔וּךְ אֲשֶׁר֙ חָפֵ֣ץ בְּךָ֔ לְתִתְּךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל בְּאַֽהֲבַ֨ת ה֤' אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְעֹלָ֔ם וַיְשִֽׂימְךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ לַֽעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃ י וַתִּתֵּ֨ן לַמֶּ֜לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֣ים ׀ כִּכַּ֣ר זָהָ֗ב וּבְשָׂמִ֛ים הַרְבֵּ֥ה מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה לֹ֣א בָא֩ כַבֹּ֨שֶׂם הַה֥וּא עוֹד֙ לָרֹ֔ב אֲשֶׁר־נָֽתְנָ֥ה מַֽלְכַּת־שְׁבָ֖א לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃

 

֍            ֍            ֍

 

(א) עבדי שלמה המפליגים באניות אל אופיר, היו עוברים דרך ארץ שבא, וּמַלְכַּת שְׁבָא היתה שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה' – שמעה שחכמתו היא חכמה אלוקית, לא טבעית, וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת, אשר לפעמים לא ניתן לגלות את התשובות לחידות בחכמה טבעית, אלא בחכמה אלוקית.

(ב) הגם שיכלה מלכת שבא לבוא דרך הים, לגודל מעלתה באה דרך המדבר, ולכן וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד, לשומרה בדרך, גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים, וְזָהָב רַב מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה, וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ – שאלה אותו שאלות וחידות לראות אם על פי הדיבור החיצוני יבין שלמה את כוונת לבבה.

(ג) וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ על פי כוונת ליבה, כי בחכמה האלוקית אשר בקרבו הבין מתוך דיבורה את מחשבותיה, לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ.

(ד) ומלבד זאת, וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה, בכל מיני החכמות, וְהַבַּיִת – וכל הבתים אֲשֶׁר בָּנָה.

(ה) וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ, שהיה מעולה ממאכל שאר המלכים בכמות ובאיכות, וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו האוכלים על שולחן המלך, שהיה סידור מקומותיהם על פי דרגת חשיבותם, וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו, המשרתים בשולחן המלך, שכל אחד היה לו מקום מיוחד לעמידתו לפי עניינו, וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם המיוחדים לכל אחד כפי עבודתו, וּמַשְׁקָיו, שהיו ממינים רבים וממדינות שונות, וְעֹלָתוֹ – והדרך העולה אֲשֶׁר יַעֲלֶה בה אל בֵּית ה', שהיתה עשויה מעצי אלמוגים יקרים מאד, וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ.

(ו) וַתֹּאמֶר מלכת שבא אֶל הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי, עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ.

(ז) וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, כיון שבדרך כלל העוסקים בחכמה העיונית אינם עוסקים בחכמה המעשית וההנהגה המדינית, וגם לגודל ההפלגה שהפליגו לספר בענין חכמתך, שהיה נראה הדבר כהגזמה, עַד אֲשֶׁר בָּאתִי, וַתִּרְאֶינָה עֵינַי את הפלגת חכמתך, ואת שלימות חכמתך העיונית עם חכמתך המעשית והמדינית, וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי, הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי, כי חכמת שלמה היתה כמעיין הנובע חכמה מהמקור האלוקי אשר בליבו, והוסיף בכל עת חכמה על חכמתו.

(ח) אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ המונהגים על ידך בהנהגתך הטובה, ואַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ.

(ט) יְהִי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבַת ה' אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם, רצה לתת להם מנהיג חכם וטוב, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, ובזה יהיו העם מאושרים.

(י) וַתִּתֵּן מלכת שבא לַמֶּלֶךְ שלמה מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב, וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה. לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב – לא היה מעולם ריבוי גדול כל כך של בושם יקר זה, אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)