א ה֥וֹי אֶ֖רֶץ צִלְצַ֣ל כְּנָפָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כֽוּשׁ׃ ב הַשֹּׁלֵ֨חַ בַּיָּ֜ם צִירִ֗ים וּבִכְלֵי־גֹמֶא֮ עַל־פְּנֵי־מַיִם֒ לְכ֣וּ ׀ מַלְאָכִ֣ים קַלִּ֗ים אֶל־גּוֹי֙ מְמֻשָּׁ֣ךְ וּמוֹרָ֔ט אֶל־עַ֥ם נוֹרָ֖א מִן־ה֣וּא וָהָ֑לְאָה גּ֚וֹי קַו־קָ֣ו וּמְבוּסָ֔ה אֲשֶׁר־בָּֽזְא֥וּ נְהָרִ֖ים אַרְצֽוֹ׃ ג כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י תֵבֵ֖ל וְשֹׁ֣כְנֵי אָ֑רֶץ כִּנְשֹׂא־נֵ֤ס הָרִים֙ תִּרְא֔וּ וְכִתְקֹ֥עַ שׁוֹפָ֖ר תִּשְׁמָֽעוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק יח (א) מבאר עתה הנביא מי הם המון העמים אשר יעלו למלחמה על מלכות יהודה: הוֹי, אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם – ארץ שמצויים בה עופות רבים המשמיעים קול בכנפיהם, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ, והיא ארץ אשור.
(ב) הַשֹּׁלֵחַ בַּיָּם צִירִים – שלוחים אל מלכות יהודה, וּבִכְלֵי גֹמֶא – שלחם בספינות העשויות גומא עַל פְּנֵי מַיִם, כדי שילכו בקלות ובמהירות, וכה יאמרו אותם שלוחים ליהודה, אין לכם דרך להנצל מיד מלך אשור, אלא לְכוּ מַלְאָכִים קַלִּים – תשלחו שליחים מהירים אֶל מלכות אשור, שהוא גּוֹי מְמֻשָּׁךְ [-שמלכותו רחבה ונמשכת על פני שטח גדול] וּמוֹרָט [-וחרבו ממורטת וחדה למלחמה], אֶל עַם נוֹרָא – שמתייראים ממנו מִן הוּא – ממקום מושבו וָהָלְאָה, ותשלחו אליו ממלכות יהודה, שזהו גּוֹי קַו קָו – אומה שמדדה את ארצה בקו וקיבל כל אחד את חלקו, וּמְבוּסָה – וביסס כל שבט את נחלתו במקומו, אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ – אשר כבר בזזו האומות את ארצו [כי היה זה אחרי שכבשו את מלכות ישראל].
(ג) ועוד יאמרו שליחי מלך אשור למלכות יהודה, כי לא ישראל לבדם יימסרו ביד מלך אשור, אלא כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל אשר בקצוות העולם, וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ במקומות שאינם מיושבים, לא יימלטו מיד מלך אשור, אלא כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים – כשיינשאו דגלי המלחמה של אשור על ההרים, תִּרְאוּ, וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר של קול תרועת המלחמה, תִּשְׁמָעוּ.
