יד. אם נעשה לראובן דבר שלא כהוגן, והוא חושד בשמעון ושואלו מי עשה זאת, אסור לשמעון לומר מי עשה כן, אף שראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק שהוא לא עשה זאת.
טו. אדם שביקש מהמוכר שישמור לו סחורה עד שיבוא לשלם עליה, ובא אחר וקנאה, אסור למוכר לומר לאותו אדם מי הוא שקדם וקנה את סחורתו, כיון שאין בזה כל תועלת, ואפילו אם יאמר לו המוכר שאותו לוקח אינו אשם ולא ידע כלל שהסחורה שמורה, מכל מקום אסור.
* * *
פירוט ההלכה היומית: יד. אם נעשה דבר לראובן שלא כהוגן, ואינו יודע מי עשה לו זאת, והוא שואל את שמעון מי עשה זאת, ושמעון מבין שראובן חושד בו שהוא זה שעשה כן, אף על פי כן אסור לו לומר מי עשה זאת, אף שהוא ראה זאת בעצמו, אלא יאמר רק 'אני לא עשיתי', ופרטי הדינים בזה שוים למבואר לעיל (הלכות לשון הרע, כלל י' סי"ז).
טו. דוגמא לאיסור רכילות, שממנו יש ללמוד לנידונים אחרים: אם ראובן מוכר סחורה, ושמעון בחר לעצמו דבר מסוים, וביקש מראובן שישמור לו את אותו דבר עד שילך לביתו להביא לו ממון, ובינתיים ביקשו אחרים מראובן שימכור להם את אותו דבר, ומכר להם, וכשבא שמעון עם הממון בידו, אומר לו ראובן שלוי בא ונטל את הדבר בעל כרחו ושילם לו בעל כרחו, וכדי לא להתקוטט עם לוי לא היתה לו [-לראובן] ברירה אלא להתרצות ולמכור לו, הרי זו רכילות גמורה, כיון שאין כל תועלת במה שאמר לו, ורק הכניס בלבו של שמעון שנאה ללוי. וכל שכן אם האמת לא היתה כך, ולוי לא הפציר בו כל כך, ואף לא ידע כלל ששמעון בקשו שישמור לו את הדבר, וראובן אומר כן לשמעון רק כדי להסיר מעל עצמו את תרעומותיו של שמעון, שזה ודאי עוון גדול, והוא בכלל 'מוציא שם רע'. ועוד צריך המוכר להזהר שלא לומר לאותו שביקש שישמור לו את הסחורה את שמו של הלוקח שקנה אותה בסוף, ואף אם לא יאשים אותו אלא יאמר שהוא עצמו טעה ומכרה לו, כיון שבכל אופן בדרך כלל דבר זה מכניס שנאה בלבו על אותו אדם, אלא יאמר לו המוכר רק שמכר בטעות את הסחורה לאדם אחר.
וכל מה שלמדנו בהלכות לשון הרע ורכילות זהו לגבי מי שהוא עדיין בכלל 'עמיתך', אבל אנשים הכופרים בתורה, ואפילו רק באות אחת, או מלעיגים על דברי חז"ל, מצוה לפרסם דעתם הכוזבת לעיני כל, ולגנותם, כדי שלא ילמדו ממעשיהם הרעים.
֍ תמו הכללים מהלכות איסורי לשון הרע ורכילות ֍
