יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

176. דיני דברים שאינם בטלים ברוב, א-ב

א. 'דבר שיש לו מתירין', היינו באיסור שנתערב בהיתר, ואפילו איסור דרבנן, ואותו איסור ודאי יחזור להיות מותר מעצמו לאחר זמן, אין לו ביטול, ואסור עד שעת ההיתר.

דין זה הוא רק בתערובת של מין במינו, והגדרת מין במינו לענין זה הוא לפי ה'שם', ולא לפי הטעם [כלומר, המודד הוא האם שוים ב'שם' הדבר, ואין צורך שיהיו שוים בטעם, אף שבדרך כלל אנו מחשיבים מין במינו לפי הטעם ולא לפי השם].

ב. תבלין שניתן כדי לתת טעם במאכל נחשב כתערובת של מין במינו, וכן כל מרכיב יסודי שאי אפשר בלעדיו, נחשב כמינו. ולכן, מים נחשבים מין במינו עם העיסה, שהרי אי אפשר לעיסה בלא מים, וכן 'פפריקה' נחשבת מין במינו עם הבשר, שהרי ניתנת לטעם, וכן כל כיוצא בזה.

אבל תוספת לקדירה שיש לה טעם וחשיבות בפני עצמה, ואינה ניתנת רק להטעים את המאכל העיקרי, אם הקדירה אינה מוכרחת לתוספת הזאת, נחשבת התוספת למין בשאינו מינו, ובטילה גם אם היא דבר שיש לו מתירין. ולכן, עוגת פירות שהכניסו בה חתיכות פרי איסור שהוא דבר שיש לו מתירין, הפרי נחשב מין בשאינו מינו, ובטל איסורו ברוב. וכן מי שהניח פלח לימון מעל כוס תה בשבת [והלימון אסור כעת, ויש לו היתר לאחר זמן], וטיפות הלימון מטפטפות לתוך התה, נחשב מין בשאינו מינו, והמשקה מותר בדיעבד, אם יש ששים כנגד המיץ של הלימון [אבל אסור לעשות כן לכתחילה, גם אם אין בזה איסור בישול, משום שמבטל איסור לכתחילה, ואם עשה כן בכוונה כדי לבטל את האיסור, הכל נאסר].

© ההלכות הן מתוך הספר 'השלחן כהלכתו', כל הזכויות שמורות למחברו הרה"ג ר' י.מ. ווייל שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.