יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

222. כפוי טובה

נאמר במשלי 'משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו', וחיוב מוטל על אדם שקבל טובה כל שהיא מחבירו, שתהא חקוקה בליבו תמיד כל הימים, שלא לגמול עימו שום רעה, ולשלם לעושה הטובה ככל הבא מידו. ואפילו אם אותו אדם שהיטיב עמו עשה לו גם רעה, ישכח את הרעה ולא ישכח את הטובה, כי צריך האדם שינהג בדרכי ה', ונאמר בישעיה 'גם אלה תשכחנה' – זה מעשה העגל, שהקב"ה כביכול שוכחו, 'ואנכי לא אשכחך' – זו קבלת התורה, שהקב"ה זוכרה.

וצא ולמד ממשה רבנו, שלא הכה את היאור ואת העפר, לפי שקבל טובה מהם. וכן אמרו חז"ל שלא נקם משה בעצמו נקמת מדין, לפי שנתגדל ביניהם. ואמרו חז"ל, כל הפותח פתח לחבירו, חייב בכבודו יותר מבכבוד אביו ואמו. ואם כל כך חייב להחזיק טובה לחברו על פת לחם, על אחת כמה וכמה אם קבל ממנו טובה הרבה, ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת אם קיבל ממנו טובת הנפש, כגון שלימדו חכמה או הדריכו בדרך טובה והפרישו מדרך רעה, שזו טובה גדולה שאין למעלה הימנה, כמה וכמה יגדל חובתו להכיר טובתו ולנהוג בו כבוד, ואם לא ינהג בו כבוד כראוי, אין לך כפוי טובה גדול מזה. וישא ביום ההוא קל וחומר בעצמו כמה וכמה חייב אדם לבוראו, המרבה להיטיב רוב טוב לבית ישראל עד אין חקר, כך גדלה חובותינו עד אין חקר:

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)