הלכות מוקצה בשבת / דיני טלטול מוקצה
נב. דין זה [שחפץ השייך לאדם מסוים והוא מוקצה לגביו, נעשה מוקצה אף לכל העולם], הוא רק כשהסיבה שאינו ראוי לבעליו היא מחמת שאינו חשוב בעיניו, כגון שבר כלי אצל אדם עשיר, אבל אם הסיבה היא מחמת איסור, כגון שהבעלים נדר [על עצמו] שלא יהנה מחפץ זה, או תרומה טהורה ביד ישראל, שאסור לו לאוכלה גם בזמן שנוהגת טהרה, הואיל ודברים אלו ראויים לבני אדם אחרים, אין זה מוקצה ומותר לכל אדם לטלטלו [ואף לבעלים עצמו אין זה מוקצה, למרות שאינו יכול להשתמש בו].
ואם הוא דבר שנדר הבעלים שיאסר בהנאה גם על עצמו וגם על אחרים, הרי הוא אסור על כל העולם, וממילא אסור הוא גם בטלטול.