יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

265. תשובה (ב)

גם האדם שבמשך כל השנה הלך בשרירות לבו ויצרו הפיל עליו תרדמה, הנה בהגיע ימי חפץ ימי רצון, שהם עשרת ימי תשובה, לא עת לנום ולישון, כי 'מלך במשפט יעמיד ארץ', וחרדה ילבש ויתעורר כאיש אשר יעור משנתו. ואשריהם ישראל, רובם קמים לומר סליחות לראש אשמורות, ומרבים העם קצת בלימוד ספר התיקונים ותנ"ך ומשניות ותהלים, כל אחד כפי השגת ידו.

אבל דבר פשוט הוא שאין די באמירת סליחות וקצת לימודים כדי לכפר על כל הפשעים והחטאות של כל השנה ושל כל ימי חייו. ואם אחר יום הכפורים יחזור לסורו, מה פעל ומה עשה? ויושב בשמים ישחק לו ויאמר, וכי מפני שעבר יום הכפורים אין פחד אלקים לנגד עיניך? האם נחבאת לברוח? היד ה' תקצר לענוש כל השנה? אלא הימים האלה נזכרים ונעשים לאיש הירא מעבירות שבידו, שיפנה מעסקיו מעט בכל יום, ויקח בידו סדר וידוי הגדול שיש בספרים, וישית עינו עליו על כל פרט ופרט ולראות את אשר לא טוב עשה, מיום היותו על האדמה עד היום ההוא. ואם יש דבר שעדיין מחזיק בטומאתו, יתחרט חרטה גמורה, ויקבל עליו בכל תקף שלא לשוב עוד לכסלה. ואם הוא דבר שקשה לו לפרוש ממנו, יגדור בעדו בגדרים וסיגים וקנסות וכדומה, לעמוד על המשמר ולהשמר מכל דהוא חטא, ולקיים כל דבר ולא יעבור.

כשבא האדם לקבל על עצמו קבלות, גדרים סייגים וקנסות, יקפיד לרושמם בכתב. והדרך היותר טובה היא שלא יקבל עליו קבלות לשנה שלמה, כי אם לחודש ימים או לשבוע אחד, ובכל שבוע יחזור ויתבונן במה שכתב, לראות אם עמד על המשמר, ואם פרץ – יגדור פרצו, ויהא מוסיף והולך.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)