יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

269. יום הכפורים (ד)

ביום הכפורים יאמר האדם את כל התפילות והתחנונים בלב נשבר, באמת ובכוונה נכונה, כי ההכנעה היא עיקר גדול מאד לטהר את האדם ושיתקבלו תפילותיו. ולכן, לא ירים קולו בתפילתו בקולי קולות, אלא כל תפילותיו יהיו בשפל קול, ובקול בוכים. והנה המבין בלשון הקודש כי ישים אל לבו וישמיע לאזניו מה שהוא אומר, בהעמיק בכל מילה לארכה ולרחבה, ובהיות נגד עיניו גדולת ורוממות מלך רם ונשא, ולעומת זאת רוב שפלותו ודלותו ועוצם חטאתיו, ירבה להכנע לבבו ולהתמרמר, בבכי ותחנונים ידבר רש, אולי יש תקוה.

וחובת כל אדם להיות יראת ה' על פניו תמיד כל היום, וידמה ממש כאילו עומד למשפט לפני מלך רם ונשא, ויחשוב תמיד מחשבות קדושות וטהורות, באופן שיהא עין במר בוכה ולב שמח, דואג ובוטח, ולא יפנה לבו לבטלה אפילו רגע, אך יכלכל דבריו במשפט, שלא יעמוד ללמוד כל הלילה – פן תכבד עליו עבודת היום, ויצא שכרו בהפסדו. ואם יוכל, יעמוד קודם אור היום, וירבה בלימודים, וביותר בתפלות ובתחנונים על חפצי שמים, וכל מגמתו וכל חפצו ושאלתו ובקשתו תהיה, שיעזרהו הא-ל על דבר כבוד שמו לעשות רצונו כרצונו, לעשות נחת רוח לפני כסא כבודו.

 

"אַחַי וְעַמִּי, לָקוֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וּבָזֶה וְכָזֶה לִמְדוּ הֵיטֵב, לְטוֹב לָכֶם, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תַּשִּׂיגוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא" (מתוך הקדמת המחבר)